עם התפתחות הרפואה, וגילוי תרופות חדשות, התעוררה שאלה, האם מותר לנתח חולים שמתו ממחלות קשות, כגון סרטן, איידס, מחלות לב וכדומה, כדי למצוא דרכים לריפוי אותן מחלות. למשל, לעיתים מנסים תרופה חדשה כנגד סרטן, ולבסוף החולה נפטר, ורוצים לבדוק כיצד התרופה השפיעה עליו. לשם כך צריכים לנתח את גופתו. לבדיקה זו יכולה להיות השפעה מיידית, שאם על סמך כמה בדיקות של חולים שנפטרו יראו שהשפעת התרופה שלילית, יוכלו מיד להפסיק את השימוש בה. ואם יראו שהשפעת התרופה חיובית, יוכלו להגביר את השימוש בה. השאלה היא האם מותר לנתח מתים לצורך זה?
כמה פוסקים כתבו, שיתכן שלדעת בעל ה'נודע-ביהודה' אסור לנתח מתים לצורך גילוי תרופות. משום שכל ההיתר של ה'נודע-ביהודה' לנתח מתים, הוא רק לצורך חולה מסוכן שנמצא כעת לפנינו, שרק במקרה כזה פיקוח-נפש דוחה את איסור ביזוי המת. אבל לצורך חולים שנמצאים בבתי חולים אחרים ואיננו יודעים על קיומם – אסור.
אבל לדעת הרבה פוסקים, במקרה של מחלות שכיחות, גם כאשר אין באותו בית-חולים חולה מסוכן, מותר לנתח מתים. משום שברור לנו, שבבתי-חולים אחרים מצויים כעת חולים שסובלים מאותה מחלה, ומאחר שיש כיום אפשרות להודיע מיד על מציאתה של תרופה חדשה, נחשבים כל החולים באותה מחלה כנמצאים לפנינו, ולצורך הצלתם מותר לנתח מת (חזו"א יו"ד רח, ז; ציץ אליעזר ד, יד; הרב גורן; הרב וינברג תחומין י"ב, 382).
חשוב לציין, שפעמים רבות ארע שרופאים טענו שיש צורך של פיקוח-נפש לנתח מת, ואילו רופאים דתיים בעלי שם ומוניטין, טענו שאין שום הכרח בכך, ולכן ברור שבעניין זה אפשר לסמוך רק על רופאים יראי שמיים, שמבינים את הערך של כבוד המת. ואם רופאים כאלו יאמרו שיש צורך לנתח את המת לשם הצלת חיי אדם – מותר, ואף מצווה לדעת רוב הפוסקים, לשמוע בקולם ולהסכים לנתיחה.
