למדנו שלמרות שיש איסור מן התורה לנתח מתים, אם הניתוח נעשה כדי לגלות דרכי הצלה לחולים מסוכנים שסובלים מאותה מחלה, מותר הדבר, משום פיקוח-נפש. היינו הצלת חייהם של חולים מסוכנים, דוחה את האיסור לנתח מת. כל זה בתנאי שעל-ידי הניתוח הזה, עשויים להינצל חייו של חולה שסובל ממש עכשיו, בזמן שמנתחים את המת, מאותה מחלה.
אולם השאלה היא, האם מותר לבצע ניתוחי מתים כדי להציל על ידם חולים שיופיעו בעתיד? כגון, שהמחקר שבו עוסקים יארך עוד זמן רב, וברור שהתוצאות של ניתוח המת הנוכחי, לא יוכלו לסייע להצלת אנשים שכבר עתה נמצאים בסכנה. או למשל, כשמתחילה להופיע בעולם מחלה חדשה ומסוכנת, שעדיין איננה שכיחה, ולכן לא ברור אם בבתי-החולים האחרים בארץ נמצאים חולים שסובלים ממנה. והרופאים רוצים לחקור את המחלה ואת דרכי ריפויה, כדי ללמוד כיצד לרפא חולים שעלולים להופיע בעתיד. והשאלה, האם גם צורך כזה מתיר ניתוח מת?
במקרה כזה ישנה מחלוקת.
לדעת הרב פיינשטיין, אם כעת אין ידועים לנו עוד חולים שסובלים מאותה מחלה, אסור לנתח מתים לשם הצלת חולים שאולי יופיעו בעתיד. ואפילו אם ישנם לפנינו חולים הסובלים מאותה מחלה, אלא שברור שניתוחי המתים שיבוצעו עתה לא יועילו עבורם, משום שהמחקר יארך זמן רב, ובינתיים אותם חולים שלפנינו ימותו – גם במקרה זה אסור לנתח מת. והטעם לכך, שלדעה זו, הכלל של פיקוח-נפש חל רק כאשר מדובר בהצלתו של אדם שנמצא לפנינו כעת. אבל לצורך הצלה מסכנות שאולי יופיעו בעתיד – אסור לעבור על מצוות התורה (אג"מ יו"ד ב, קנא). וכן משמע מדברי הנודע-ביהודה (ח"ב יו"ד רי).
אולם לדעת בעל ה'חזון-איש', אין זה משנה אם יש כעת באחד מבתי-החולים חולה שסובל מאותה מחלה, אלא הכל תלוי במידת הסבירות שהמחלה תתפשט בעתיד. שאם ישנו חשש שהמחלה תתפשט, מותר לנתח מתים שמתו ממנה, כדי ללמוד כיצד לרפא אנשים שעלולים לחלות בה בעתיד (חזו"א יו"ד רח, ז).
והרב גורן הוסיף, שאפילו לדעת ה'נודע-ביהודה' יהיה הדבר מותר. משום שכל מה שכתב ה'נודע-ביהודה' שאסור לנתח מת לצורך חולה שאולי יופיע בעתיד, הוא דווקא לגבי רופא פרטי שאינו קשור לארגון רפואה גדול, כדוגמת הרופאים לפני מאתיים שנה. לרופא כזה אסור לנתח מת כדי שאולי יוכל להציל חולה כזה, אם יבוא לפניו בעתיד. אבל למוסדות הרפואה במדינת ישראל יש אחריות על מיליוני יהודים, ולכן מוטל עליהם להתחשב גם בחולים העתידיים, ונחשב הדבר לפיקוח-נפש. ולכן מותר לנתח מתים אם על-ידי כך יוכלו למצוא דרכים לריפוי חולים בעתיד (כעין זה כתב גם הרב וינברג, תחומין י"ב 382).
ושוב חשוב להדגיש, שהניסיון מוכיח שבעניין זה אפשר לסמוך רק על רופאים יראי שמיים. רק הם נאמנים לומר, שאכן יש צורך לנתח את המת מחמת פיקוח-נפש.
עוד חשוב לציין, שבפועל, במקרים ספורים בלבד יש כיום צורך ממשי לנתח מתים כדי להמציא תרופות למחלות עתידיות. כי בדרך כלל על-ידי בדיקות שאינן מצריכות ניתוח, ניתן לדעת כמעט הכל. ובדיקות כאלו מותר לבצע גם לדעה המחמירה. למשל לכל הדעות מותר להחדיר במת מחט ולשאוב ממנו מעט דם או רקמות, וכן מותר להחדיר מכשיר לתוך גוף המת כדי לראות דרכו את הנעשה בחלל גופו. ולאחר הבדיקות הללו, ברוב רובם של המקרים, כבר אין יותר צורך לבצע ניתוח (אג"מ יו"ד ב, קנא).
