י – ארע שאדם ששילם במשך שנים עבור ביטוח-חיים, התהפך עם מכוניתו ונפל לנהר, טבע ומת. בהסכם הביטוח צוין שאם המוות יגרם מתאונה, יהיו בני המשפחה זכאים לתשלום כפול מחברת-הביטוח. ואכן בני המשפחה טענו שהמוות נגרם מתאונה. אבל לעומתם, חברת-הביטוח טענה שהמוות נגרם מהתקף-לב, ורק לאחר מכן המכונית התהפכה ונפלה לנהר, וכל זמן שלא יוכח שלא ארע לו התקף-לב, חברת הביטוח לא תשלם את התשלום הכפול. האם מותר למשפחה להסכים שינתחו את גופת המת כדי לבדוק אם ארע לו התקף-לב, או שעליהם לוותר על התשלום הכפול, ובלבד שלא תתבזה גופת יקירם?
נחלקו בזה כמה פוסקים. יש שהורו שהואיל והנפטר שילם במשך שנים לביטוח, ברור שרצונו היה שבני משפחתו יקבלו פיצויים לאחר מותו, ולכן מותר לבני המשפחה להסכים שינתחוהו. מה עוד שהנפטר בעצמו חתם על החוזה, שבו נכלל סעיף המאפשר לחברת-הביטוח לתבוע ניתוח שלאחר המוות. ואמנם אילו בני המשפחה היו תובעים לנתחו, יתכן שהיה מקום להחמיר, אבל כאשר חברת-הביטוח יוזמת את בקשת הניתוח שלאחר המוות, אין על בני המשפחה חובה לסרב ולהפסיד בכך את תביעתם.
אולם לעומתם הורו כמה פוסקים, שמאחר שמוטלת על בני המשפחה מצווה מיוחדת לכבד את המת, ולדאוג שלא יבזוהו, אסור להם להסכים שינתחו את גופתו. ואף שמצינו בתלמוד (ב"ב קנד, א) שלפעמים מחמת תביעה ממונית מותר לבדוק את גופת המת. מכל מקום המדובר שם בביזוי קל, היינו בהסתכלות חיצונית בגופתו לפני הקבורה, וגם זה הותר רק לאלו שאינם קרוביו. אבל כאן שמדובר בביזוי גדול של ניתוח הגופה לצורך הקרובים – הדבר אסור, ובני המשפחה חייבים להתנגד לניתוח שלאחר המוות אפילו אם על-ידי כך יפסידו את התשלום מהביטוח (הביטוח בהלכה 127-135).
ובכל מקרה ברור, שיש למנוע את הבעיה הזו מעיקרה, ולכן כל יהודי שרוצה לבטח את עצמו בביטוח-חיים, חייב לתבוע מחברת-הביטוח להשמיט מהפוליסה שלו את הסעיף המתיר לחברה לתבוע ניתוח שלאחר המוות. וכך ישמור על כבודו וימנע צער ממשפחתו (יחו"ד ג, פה בהערה).[4]
