שאלה: לעיתים כשאדם נרצח, המשטרה דורשת לנתח את גופתו כדי שעל-ידי כך יוכלו למצוא את רוצחו, להפלילו ולהענישו. האם במקרה כזה ניתן להקל ולבצע נתיחה?
השיב על כך הרב קלאצקין מלובלין בספרו 'אמרי-שפר' (סי' פב) שכדי למצוא את הרוצח ולהענישו, מותר לנתח את גופת הנרצח. ושלא כדין עושים אותם הקרובים שמשתדלים למנוע את הניתוח, ועל-ידי כך גורמים להעלים את הרצח ומונעים את האפשרות להעניש את הרוצח במשפט. כי כל האיסור לנתח את המת הוא כדי שלא לפגוע בכבודו, אבל במקרה כזה ודאי שהנרצח מוחל על כבודו ובלבד שיענישו את רוצחו. ואף שיש מי שהחמיר (שו"ת חמדת צבי ח"ב יו"ד כ), מכל מקום כך היא דעת רוב הפוסקים, וכך פסק ב'ציץ-אליעזר' (ח"ד, יד, ט), והרב טיקוצ'ינסקי בספרו 'גשר-החיים' (ח"ב פכ"ח ב').
עוד שאלה הובאה לפני הפוסקים בנושא זה: מה הדין כאשר אדם נפטר רחוק מביתו, ולא ידעו מי הוא, וקברוהו. ויתכן שהוא בעלה של אשה פלונית, וכל זמן שלא ימצאו עדים שראו שאכן הוא נפטר, אשתו תישאר במצב של עגינות, שבעל אין לה וגם אינה יכולה להתחתן. האם במקרה כזה לשם התרתה מעגינותה, יהיה מותר לפתוח את קברו של הנפטר ששמו לא נודע, כדי לבדוק האם זהו בעלה?
הפוסק הנודע, בעל תשובות 'שואל-ומשיב' (מהדו"ק ח"א רל"א) התיר לפתוח את הקבר כדי להתירה מעגינותה. משום שכאשר מדובר בצורך כה גדול של התרת עגונה, ברור שפתיחת הקבר לא נועדה כדי לבזותו, אלא רק כדי להציל את אשתו מכבליה. ואף שיש שהחמירו (פת"ש יו"ד שסג, ז עפ"י שיבת ציון ס"ד, ותשובה מאהבה מ"ז מ"ח), מכל מקום דעת רוב הפוסקים להקל (הגר"י אריאלי תושב"ע ו'; הגרש"ז אוירבאך נשמת אברהם יו"ד שמט, א).
