במאתיים השנים האחרונות, מדע הרפואה התפתח במידה רבה על-ידי ניתוחי מתים. על-ידי הניתוחים התפתח מקצוע האנטומיה, היינו הכרת גוף-האדם על כל איבריו, עורקיו וגידיו. ניתוח מתים שהיו חולים פיתח את מקצוע הפתולוגיה, היינו חקר המחלות. וגם ענף הכירורגיה – הניתוחים, התפתח על-ידי כך. בפועל, במשך עשרות שנים נהגו בישראל ובארצות המערב, לנתח את מחצית החולים שנפטרו בבתי-החולים.
ומאחר שישנו איסור מן התורה לבזות את המת ולפגוע בגופתו, התעוררה שאלה קשה, האם מותר לנתח מתים למען פיתוח מדע הרפואה ותרגול המנתחים?
לדעת רוב רובם של הפוסקים, אסור ללמוד אנטומיה על-ידי ניתוחי מתים. ואע"פ שכלל נקוט בידינו, פיקוח-נפש דוחה את כל המצוות שבתורה, ובכלל זה גם את האיסור לנתח מתים. מכל מקום זהו דווקא במקרים נדירים, שבהם הרופאים סוברים שעל-ידי הניתוח הזה יגלו דברים חדשים אודות המחלה, ועל-ידי כך יוכלו להציל אנשים ממוות. אבל לנתח את מחצית המתים באופן סיטונאי, כפי שנהגו לעשות, זהו דבר שלא יעלה על הדעת. אמנם פיקוח-נפש דוחה את המצוות, אבל לא מבטל אותן. ולכן כל ההיתר לנתח מתים יכול להתבצע רק במקרים מיוחדים, שבהם יש סיכוי סביר שעל-ידי הניתוח יוכלו להציל חיי-אדם. אבל ללמד סטודנטים לרפואה אנטומיה על-ידי ניתוחי מתים אסור, משום שניתן ללמדם על-ידי אמצעי הדמיה, ואין צורך לבזות מתים לשם כך. (אמנם בשו"ת משפטי עוזיאל יו"ד כ"ח כ"ט התיר, כי גם זה נחשב לצורך פיקוח-נפש, אבל כאמור, במידה שניתן למצוא תחליף לניתוחי מתים, מסתבר שגם לדעתו אסור.)
ואם יבוא אדם וישאל, הרי כדי להתקדם במקצוע האנטומיה והפתולוגיה חייבים לנתח הרבה מתים. אפשר לענות לו, שבמקצועות אלו יתקדמו הגויים, שלהם אין איסור לנתח מתים. אבל לנו מותר לנתח מת רק לצורך מיוחד של פיקוח-נפש. וכן כתב הרב קוק שאין לקחת גופות של ישראלים לצורך לימוד רפואה. ובמקרה של הכרח, יש לקנות גופות של גויים, מפני שאצל העם היהודי יש חשיבות מיוחדת לקדושת הגוף, ולשם כך העם היהודי הסכים ליטול על עצמו איסורים רבים, ובכללם איסור אכילת המאכלים האסורים. ואמנם שונאי ישראל לא יבינו זאת, אבל הטובים שבאומות העולם יבינו, שאיננו יכולים לנתח מתי ישראל לצורך לימוד הרפואה ולקידום מדע האנטומיה (דעת כהן קצט).[1]
