ההיתר לעשות מלאכה לצורכי ציבור בחול המועד הוא במקום שאין מנהיגות חזקה שיכולה לגבות מיסים ולאכוף חוקים, אבל כאשר יש מנהיגות שמסוגלת לדאוג לצורכי הציבור בכל ימות השנה, אסור לבצע את מלאכת הציבור בימי חול המועד (מ"א, מ"ב תקמד, א). לפיכך, בימינו שמערכת השלטון המקומי מאורגנת היטב, ועומדים לרשותה משאבים כספיים וצוות עובדים, כל מלאכה שניתן לעשות בזמן אחר, אסור לעשות בחול המועד. ורק עבודות שיש הכרח לעשות דווקא בחול המועד, כמו פינוי אשפה מפחי הזבל שעלולים לעלות על גדותיהם, עושים בחול המועד.
ואם יש בדבר צורך הגוף במועד, כדי שאנשים לא יסבלו מאוד או לא יכשלו בדרכם, מותר לעשות אף במלאכת אומן. לפיכך, אם ארעה תקלה בתאורת הרחוב, מותר לחשמלאים לתקנה בחול המועד. ואם נסתם ביוב ויש ממנו הפרעה לרבים, מותר לתקנו במלאכת אומן וטרחה יתירה. וכן מותר לתקן את ברז המים שבבית הכנסת, כדי שהמתפללים יוכלו לרחוץ את ידיהם לפני התפילה. וכן מותר למכונאי רכב לתקן אוטובוסים ומוניות שהציבור נזקק להם לצורך נסיעות בחול המועד (שש"כ סח, ז-ח).[7]
מותר להדפיס בחול המועד עיתון טוב, וכן לכתוב חדשות באתר אינטרנט טוב. מפני שכיום הציבור רגיל לצרוך חדשות, ועל ידי כך כלי התקשורת משפיעים על הציבור והמנהיגים, ואם הוא כלי תקשורת טוב, הוא משפיע לטובה, וממילא זה נחשב כצורכי רבים ודבר האבד. בנוסף לכך, כיוון שאנשים רגילים להתעניין בחדשות, אם לא יספקו להם כלי תקשורת טובים, רבים מהם ייכשלו בכלי תקשורת רעים.
מותר לעיתון טוב להדפיס בחול המועד גם מודעות ופרסומות. אבל אסור לכתוב בחול המועד כתבות ומאמרים לצורך הימים שלאחר החג. אמנם כתבות שאם לא יופיעו יגרם לעיתון הפסד, ואין אפשרות להכינן לאחר החג לפני מועד הדפסת העיתון, וגם אין אפשרות לכותבן לפני החג – מותר להכין בחול המועד (עיין שש"כ סח, יג, ובהערות).
