נוהגים לומר ‘אבינו מלכנו’ בתפילת שחרית ומנחה, אחר חזרת הש”ץ. כוחה של תפילה זו גדול, שהיא פונה בדרך תחנונים אל ה’ בשתי צורות ההתייחסות שלנו כלפיו, הן כבנים אל אביהם, והן כעבדים אל מלכם. מסופר בתלמוד (תענית כה, ב), שפעם גזרו תענית על הגשמים שנעצרו, והרבו להתפלל, ורק לאחר שירד רבי עקיבא לפני התיבה ואמר: “אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו למענך רחם עלינו” ירדו גשמים. לרום חשיבותה, נוהגים לאומרה בעמידה, ורבים נוהגים לפתוח את ארון הקודש בעת אמירתה.
גם כשמשתתף בתפילה חתן או בעל ברית ואין אומרים תחנון, אומרים ‘אבינו מלכנו’ (רמ”א תרב, א). גם המתפלל ביחיד יכול לומר ‘אבינו מלכנו’ (באר היטב תרב, א; עי’ דעת תורה תקפד, א).
על פי מנהג האר”י, נהגו ברוב קהילות ישראל לומר בשחרית מזמור “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'” (תהלים קל), בין ‘פסוקי דזמרה’ ל’ברכו’ שלפני ברכות קריאת שמע. ולפי נוסח תימן (בלדי) ולמנהג מקצת קהילות אשכנז – אין לאומרו, כדי שלא להפסיק בין ‘פסוקי דזמרה’ לברכות קריאת שמע (עי’ מ”ב נד, ד).
מותר לערוך נישואין בעשרת ימי תשובה. ואמנם יש מגדולי אשכנז שכתבו שאין לערוך נישואין בימים אלו, מפני שצריכים לנהוג בהם בכובד ראש (מטה אפרים תרב, ה; קיצוש”ע קל, ד). אולם בקהילות ספרדים לא נהגו להחמיר בזה כלל, ואף בקהילות אשכנז היו שנהגו לערוך נישואין בימים אלו. לפיכך, אין להימנע מקביעת נישואין בעשרת ימי תשובה. ומצד מסוים אף יש בכך מעלה, לבוא מתוך מצווה גדולה זו ליום הכיפורים. אלא שיש להקפיד בימים אלו יותר בהלכות צניעות (שדי חמד; מלמד להועיל אה”ע א).
