כל פתחי הבית וחדריו חייבים במזוזה. ואף שקבע אדם מזוזה בפתח הראשי של ביתו, חובה עליו לקבוע מזוזה בכל פתחי חדריו, שכל חדר שגודלו ארבע על ארבע אמות כבר נחשב בית, והתורה ציוותה (דברים יא, כ): “וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ”.
‘בית’ הוא חדר שמשמש את האדם לצרכיו השונים. גם חדרים שלעיתים נעשים בהם דברים שנראים לכאורה כלא מתאימים לכבודה של המזוזה, כדוגמת חדרי שינה שלעיתים רגילים להיות בהם בלא בגדים או חדרי ילדים שרגילים לחתל בהם תינוקות, חייבים במזוזה, שכן התורה ציוותה לקבוע מזוזות בפתחי הבתים, וכך היא דרכו של בית.
אמנם חדרים שכל ייעודם הוא לתשמיש שאינו מכובד, כחדרי שירותים, חדר לפחי אשפה או לעיבוד עורות; וכן חדרים שכל ייעודם לשימוש בגילוי הגוף, כמו חדרי רחצה, מקווה וחדרי הלבשה, חדרי לידה וניתוח – כיוון שעיקר ייעודם לשימוש שאינו מכובד, אינם נחשבים בית ופטורים ממזוזה (שו”ע רפו, ד).
גם חדרים שנועדו לשימוש מסוים בלבד, כדוגמת חדר אורחים, חדרי ארונות לבגדים, מְזָווה לדברי מאכל או מחסן לכלי עבודה, חייבים במזוזה. וכן דירת נופש שבאים אליה לפרקים, חייבת במזוזה. גם מקלט חייב במזוזה, הואיל ויש בו רהיטים והוא נועד למגורים בעת מלחמה, וגם בעת שלום לעיתים משתמשים בו לצרכים שונים. אבל אם הוא ריק מרהיטים, ואינו משמש לשימושים נוספים מלבד מיגון בעת מלחמה – פטור, הואיל והוא נחשב כדירת ארעי, וכפי שנלמד בהמשך (הלכה ה), דירת ארעי פטורה ממזוזה (דבר יהושע ד, כא; בנין אב ח”א מד, ד)[1]
אין לקבוע מזוזה במקום ששונאי ישראל עלולים לבזות אותה, כי כבוד המזוזה דוחה את המצווה (ש”ך רפו, ז; להלן הלכה יג).
בשו”ע (רפו, א), מובא שגם ברפת ולולים צריך לקבוע מזוזה, אולם דבריו אמורים על חדר סמוך לבית שבו גידלו מעט בעלי חיים, וגם השתמשו בו לשאר שימושי הבית. אולם ברפתות ולולים שלנו שזוהמתם מרובה מאוד, אין לקבוע מזוזה, כדין חדר שנועד לבורסקי, כמבואר בשו”ע רפו, ד (ערוה”ש רפו, ו). פתחי כלובים בגן חיות שאינם משמשים את האדם כלל, פטורים ממזוזה (קונטרס המזוזה רפו, כב).
חדר כביסה ושירות שרגילים להניח בו בגדים מטונפים ומסריחים – פטור (עי’ אז נדברו י, לב; שערי המזוזה ב, יב). וכשאין רגילים להניח שם בגדים מטונפים – חייב (כך שמעתי מהרב אליהו; שבט הקהתי ב, רצו). אך אם הכניסה אליו דרך המקלחת, גם חדר השירות פטור ממזוזה.
