שאלה גדולה התעוררה סביב חיוב מעלית במזוזה. יש אומרים שפתח המעלית פטור ממזוזה, הואיל והמעלית עולה ויורדת כעין מכונית, וממילא אינה נחשבת כבית ופטורה ממזוזה. ואף פתחי המעלית שבכל קומה פטורים, שכן בעת שהמעלית אינה באותה קומה, אין אפשרות לעבור בפתחים אלו (בצל החכמה, רשז”א, רחד”ה).
מנגד, יש אומרים, שאמנם תא המעלית עצמו פטור ממזוזה, אבל כיוון שדרך המעלית נכנסים אל הדירות, דינה של מעלית כמו חדר מדרגות. כשם שחייבים לקבוע מזוזה בפתחי חדר מדרגות, כך חייבים בפתחי מעליות, שעלייה במעלית היא כיום אחת הדרכים המקובלות לעלות לקומות הבניין. לפיכך, בקומת הכניסה צריכים לקבוע מזוזה בימין הפתח שבו נכנסים למעלית, כמו שקובעים בימין הכניסה לחדר המדרגות. ובשאר הקומות, צריכים לקבוע מזוזה בימין היציאה מהמעלית שדרכה נכנסים לקומה (חובת הדר ה, יא; אבן ישראל ט, ק; חוט שני מזוזה רפו, כ).
ואף שכך נראה למעשה, בפועל רבים נהגו שלא לקבוע מזוזה בפתחי מעליות. אולי מפני שבתחילה המעלית היתה חידוש מופלא, ונתפשה בעיני האנשים כמין רכב שלא שייך לקבוע מזוזה בפתחיו. וכיוון שכך נהגו מתחילה, המשיכו במנהגם גם כאשר המעלית הפכה לדרך קבועה שדרכה נכנסים למבואות ולדירות. ואולי לא נהגו לקבוע מזוזות בפתחי מעליות מפני שפעמים רבות המעליות, חדרי המדרגות והמבואות היו קטנים משיעור ארבע על ארבע אמות, וחדר שאין בו שיעור זה – פטור ממזוזה (לעיל הלכה ז). ואמנם כאשר מדובר במבואה שדרכה נכנסים לדירה, נוהגים לקבוע בה מזוזה בלא ברכה. אבל לגבי מעלית שהיתה תופעה חדשה הקילו, ונשארו במנהגם גם כאשר החללים שאליהם יצאו מהמעלית היו גדולים משיעור ד’ אמות, וגם כאשר חלל המעלית עצמו היה גדול משיעור ד’ אמות.
למעשה, אף שהמקילים שלא לקבוע מזוזות בפתחי המעליות – יש להם על מי לסמוך, העיקר להלכה שצריך לקבוע מזוזה בפתחי מעליות, כפי שקובעים בפתחי חדרי מדרגות. בקומת הכניסה צריך לקבוע את המזוזה בימין הכניסה למעלית, ובשאר הקומות, בימין היציאה מהמעלית שדרכה נכנסים לקומה. כאשר הכניסה היא למקום שיש בו ד’ על ד’ אמות – בקומת הכניסה אל חלל המעלית שיש בו ד’ על ד’ אמות, ובשאר הקומות אל מבואה שיש בה ד’ על ד’ אמות – הקובע בברכה לא הפסיד, והחושש לדעת הפוטרים – יקבע בלא ברכה.[10]
ויש אומרים, שהמעלית עצמה חייבת במזוזה, גם אם יש בה פחות מד’ על ד’ אמות, הואיל והיא כבית שער לדירות שבבניין. אולם מחמת הספק שאולי היא ארעית מדי, יקבע בלי ברכה. ויקבע במעלית עצמה בימין הכניסה אליה, ולא בפתחי הבניין בכל קומה, הואיל וכאשר המעלית אינה צמודה אליהם אין שם פתח (מנחת יצחק ד, צג).
ויש אומרים, שאמנם תא המעלית עצמו פטור, אבל בכל קומה בימין הכניסה מהמעלית אל המבואה שלפני הדירות – חייבים לקבוע מזוזה. כ”כ חובת הדר (ה, יא), אבן ישראל (ט, ק), חוט שני (מזוזה רפו, כ), חשוקי חמד (ב”מ קא, ב). בפשטות משמע לקבוע עם ברכה. ובחובת הדר פירט במפורש, שאם יש בחדר שאליו נכנסים מהמעלית ד’ על ד’ אמות, יקבע בברכה, ואם אין, יקבע בלא ברכה. וכ”כ בלהורות נתן (ג, עב-עג). ולכך נטה בתחילה ריש”א, אך לבסוף הסכים שמספק לא יברך עליה אלא יברך תחילה על מזוזה אחרת שחייבת בברכה לכל הדעות (שבות יצחק טז, ב, ד).
לגבי קומת הכניסה, שממנה נכנסים אל המעלית, לדעת רבים יש לקבוע את המזוזה בימין הפתח של הבניין אל המעלית, כי מקום המעלית נחשב כ’לול’ או ‘ארובה’, היינו חדרון (פיר) שדרכו עולים בסולם לעלייה, ודינו שאם יש לו פתח, חייבים לקבוע בו מזוזה (מנחות לד, א; שו”ע רפו, יט). כ”כ חובת הדר (ה, יא), שבות יצחק (טז, ב, ד), בירור הלכה (ה, רפו עמ’ ריא). ויש אומרים שיקבע בימין הכניסה מהמעלית לקומת הקרקע (להורות נתן ג, עג).
למעשה נראה, שדין מעלית כחדר מדרגות. לכן, בקומת הכניסה צריך לקבוע את המזוזה בצד ימין של הפתח שממנו נכנסים למעלית. ובכל שאר הקומות, בימין הנכנסים מהמעלית למבואה של הקומה. כאשר יש בחלל שאליו נכנסים ד’ על ד’ אמות (בקומת הכניסה – במעלית, ובשאר הקומות במבואה שלפני הדירות), הקובע בברכה לא הפסיד, והרוצה לחשוש לדעת הפוטרים יקבע בלא ברכה. וכאשר אין בחלל אליו נכנסים ד’ על ד’ אמות, יקבע בלא ברכה (עפ”י חמודי דניאל). והרוצה שלא לקבוע מזוזה כשאין שם ד’ על ד’ אמות – רשאי, תוך צירוף הפוטרים מבואה שאין בה ד’ על ד’ אמות, כמבואר בהלכה הקודמת.
גם כשיש שתי קומות כניסה, בשתיהן יש לקבוע את המזוזה בימין הכניסה למעלית. ורק כאשר רגילים תמיד להיכנס בכניסה אחת, ובקומת הכניסה השנייה יש גם דירות, יש לקבוע את המזוזה בקומה שאין רגילים להיכנס בה – בימין היוצא מהמעלית אל המבואה שלפני הדירות.
