את המזוזה יש לקבוע עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ (דברים יא, כ), היינו על מזוזת הפתח. פתח הוא מקום שנועד כדי להיכנס בו לבית או לחדר, והוא מורכב משתי מזוזות ומשקוף. אבל כאשר מסיבות הנדסיות ישנם עמודים וקורה שיורדת מהתקרה, ונוצרה צורת פתח באמצע החדר או האולם, כיוון שלא נוצרה לשם פתח, פטורה ממזוזה. וכן חלון שלעיתים נכנסים דרכו לבית, כיוון שאין עוברים דרכו כדרך שעוברים בפתח – פטור ממזוזה. פתח שוכב ברצפה או בתקרה, שנכנסים דרכו למרתף או לגג על ידי מדרגות או סולם – פטור ממזוזה, כי רק מזוזות ומשקוף עומדים נקראים פתח (נו”ב יו”ד תניינא קפד; ח”א טו, טו).
פתח קטן, כל שגובהו עשרה טפחים ורוחבו ארבעה טפחים – חייב במזוזה (שו”ע ורמ”א רפז ,ב; ש”ך ב).
גם כאשר המחיצה שבתוכה הפתח דקה, כל שהיא מחיצה עמידה, הפתח הקבוע בה חייב במזוזה, וצריך לקבוע את המזוזה בחלל הפתח (לעיל ו, ח).
פתח בין שני חדרים שאין לו משקוף, כך שהתקרה נמשכת בשווה בשני החדרים, אף שיש לו שתי מזוזות בצדדיו ודלת – פטור ממזוזה, מפני שאין פתח בלא משקוף (מנחות לג, ב; שו”ע רפז, א).
פתח שיש לו משקוף ומזוזה בצד ימין, אבל אין לו מזוזה בצד שמאל, אלא הקיר נמשך שם בשווה, יש מחייבים במזוזה ויש פוטרים, ויקבע מזוזה בלא ברכה (איור 1). אבל אם יש לו מזוזה בצד שמאל ואין לו מזוזה בצד ימין, פטור ממזוזה (איור 2).[15]
כאשר אין כלל כותל בצד אחד של הבית, אלא כולו משמש ככניסה, ראשי הכתלים שמצדדיו נחשבים מזוזות והתקרה כמשקוף, וחייב במזוזה (אשכול מזוזה עה, א; רא”ש מזוזה יד; נימוק”י מזוזה ו, א; ט”ז רפז, א, ועוד. ועי’ חזו”א יו”ד קעב, ג). ויש שביארו שהחיוב הוא רק כשיש לפתח דלת (פרישה רפז, ג; ישועות מלכו מזוזה ו, ג). לפיכך אם אין שם דלת, יקבע מזוזה בלי ברכה. בפועל, כאשר יש שם דלת, בדרך כלל יש היכר מזוזות פתח בשני צידי הדלת.
אם המשקוף או המזוזות אינם ישרים, אלא אבן נכנסת אבן יוצאת כמו בבנייה לא גמורה, יש אומרים שהוא פתח מקולקל ופטור ממזוזה (תוס’ מנחות לג, ב, ‘דלית’; רא”ש). ויש שנראה מדעתם שחייב (רש”י שם ורמב”ם). ואם אין שם דלת בוודאי פטור.
פתח שוכב פטור (נו”ב יו”ד תניינא קפד; ח”א טו, טו; ערוה”ש רפו, מא), אבל כשהוא בין שוכב לעומד, לדעת קדושים (רפז, ב), יקבע בלא ברכה. וי”א שאם נוטה יותר לעמידה ואין לחדר מזוזה אחרת לברך עליה – יקבע בברכה (מנחת אלעזר א, לו; משנה הלכות ג, קיב).
פתח מעוגל, לרבי מאיר (עירובין יא, ב) גם אם כולו עגול, אם יש בו רוחב ד’ טפחים וגובה י’ טפחים, אף שאין בחללו מלבן של ד’ על י’, חייב במזוזה. ולחכמים גם אם גובהו במקום מסוים יותר מי’ טפחים, ורוחבו במקום מסוים יותר מד’ טפחים, כל שאין בו מלבן של רוחב ד’ טפחים על גובה י’ טפחים – פטור ממזוזה. והלכה כחכמים. יש אומרים בדעת חכמים, שלא די שיהיה בפתח מלבן של ד’ על י’, אלא צריך שיהיו שתי המזוזות ישרות במשך י’ טפחים לפחות (רמב”ם, רשב”א, שו”ע רפז, ב). ויש אומרים שגם אם המזוזות עגולות, כל שיש בו מלבן של ד’ על י’ – חייב במזוזה (רש”י עירובין שם; ח”א טו, ז; יד הקטנה הל’ מזוזה ג, ג. ולבנין ציון כו, אף רמב”ם ורשב”א סוברים כן).
כשיש מזוזות ישרות בגובה עשרה טפחים ומשם ואילך הפתח מתעגל כקשת, י”א שיקבע בשליש העליון של הפתח כולו (ט”ז רפז, ב; דה”ח מזוזה ג, ב; מסגרת השולחן יא, ט), וי”א שיקבע בקו הישר, מתחת לטפח העליון שלו (משחא דרבותא יו”ד רפז, א; קונטרס המזוזה יז). וי”א שמחמת הספק יקבע שתי מזוזות (מק”מ ו).
בוידם (עליית תקרה) שיש לו סולם קבוע שדרכו נכנסים אליו, ויש לו פתח זקוף בגובה י’ טפחים, ושטחו ד’ על ד’ אמות, חייב במזוזה. אבל אם אין לו סולם קבוע – אין הפתח עשוי לכניסה ויציאה, ופטור (עי’ מק”מ רפט, טו; אהל אברהם שאג מב-מג; קונטרס המזוזה רפו, לב).
