ט – תקרה ודלתות ו’תעשה ולא מן העשוי’

[11]. כתב רמב”ם (תפילין ומזוזה ו, א), שפתח שאין לו דלת – פטור ממזוזה, וכ”כ החינוך (תכג) וכל בו (סוף הל’ מזוזה). ואילו לדעת רוב הראשונים, גם פתח בלי דלת חייב במזוזה (ראב”ד שם; ריא”ז מזוזה מג; רא”ש מזוזה ח; רבינו ירוחם כא, ז. וכן עולה מרש”י, ר”י מלוניל, רי”ד, נימוק”י, מנחות לג, א). בשו”ע (רפו, טו) הביא את דעת רוב הראשונים בסתם, ורמב”ם כ’יש מי שפוטר’. אחרונים רבים חששו לרמב”ם וכתבו שהקובע מזוזה בפתח שאין לו דלת – יקבע בלא ברכה, או יברך קודם על קביעת מזוזה בפתח שיש בו דלת (ש”ך רפו, כה; דרך החיים; חיי אדם טו, ט; באר היטב יח; פת”ש יד; ערוה”ש כד, ועוד). ויש מבארים שלרמב”ם בית שאין לו דלת ראשית פטור ממזוזה, משום שאינו ראוי למגורי קבע, אך אם יש לבית דלת ראשית, גם חדרים פנימיים ללא דלתות חייבים במזוזה. וכן אם יש מבואה לפני דלת הכניסה – חייבת במזוזה, על אף שאין לה דלת, מפני שמשמשת את הבית הראוי למגורי קבע (מקדש מעט כד; מו; ישועות מלכו תפילין ומזוזה ו, א). ויש שדחו את סברתם (עי’ קונטרס המזוזה קעג). ולערך שי (רפז), לרמב”ם מקומות שדרך השימוש בהם ללא דלת, חייבים במזוזה גם ללא דלת. וכך פירש בדעת רמב”ם שאכסדרה חייבת במזוזה על אף שאין לה דלת, כי כך דרך תשמישה, וכדברי הרא”ש בחצר שאינה מקורה.

[12]. מנחות (לג, א), הורה רב נחמן לריש גלותא: “תלי דשי ברישא”, פירש רש”י: העמד את מסגרת הדלת לפני קביעת המזוזה, כדי לקובעה ב’תעשה ולא מן העשוי’. וכ”כ שו”ע (רפט, ה). כתב הש”ך כה, שאם קבעו מזוזה קודם שקבעו דלת, כשיקבעו את הדלת יצטרכו להסיר את המזוזה ולקובעה מחדש ללא ברכה, שכן לרמב”ם ודעימיה בלא דלת הפתח פטור ממזוזה. וכ”כ חיי אדם (טו, ט) וערוה”ש (רפו, כד). אמנם בחידושי הרי”ם רפו, טו, כתב שבפתח שנעשה לקביעת דלת, על אף שעוד לא קבעו שם את הדלת, גם לרמב”ם ודעימיה יצא ידי חובה. וכ”כ העמק שאלה (קמה, יב).

אם קבע מזוזה כשהיתה דלת, ואח”כ הסיר אותה לצורך תיקון או צביעה וכדומה, לשו”ת כתב סופר (יו”ד קלט), צריך לקבוע את המזוזה שנית כדי שלא יהיה תולמ”ה (תעשה ולא מן העשוי), אמנם ציין שהעולם אינם נזהרים בזה. וכ”כ ישועות מלכו (מזוזה ו, א), ורב פעלים (יו”ד ג, מ). אמנם דעת רוב האחרונים, שאין צריך לקובעה מחדש, כיוון שבשעת קביעתה נקבעה כהלכה, כ”כ פת”ש (יג בשם שו”ת ארבעה טורי אבן יד), דרך החיים, דעת קדושים (רפו, כג), מהר”ם שיק (או”ח שכ), שואל ומשיב (תליתאה ב, קסו), ועוד. בנוסף, העיקר כדעת רוה”פ שפתח ללא דלת חייב במזוזה.

חדר שהסירו את תקרתו וסיככו אותו לסוכות, לפר”ח ובא”ח (ש”ש כי תבוא יח), הואיל וסוכה פטורה ממזוזה, אחר סוכות צריך להסיר את המזוזה ולקובעה מחדש, משום תולמ”ה. אולם לשו”ת ארבעה טורי אבן יד, הובא בפת”ש (רפו, יג), אין צריך לקבוע שוב את המזוזה משתי סיבות: א) החדר נותר חייב במזוזה, ואין הפיכתו לסוכה לשבוע אחד עוקרת את חיובו. ב) כיוון שהמזוזה נקבעה כשהחדר היה חייב, אף שנפטר אח”כ ממזוזה, אין בזה תולמ”ה. אמנם יש חולקים על היסוד הראשון (מהם פמ”ג ומ”ב תרכו, כא), וגם על היסוד השני יש חולקים, כמובא בפסקה הקודמת. אולם רוב האחרונים הסכימו לדברי ארבעה טורי אבן, וכ”כ בכורי יעקב (תוספת בכורים תרכה, ד), מהר”ם שיק (או”ח כ), קצוש”ע (קלד, ח). אמנם נראה שכל זה מפני שהיה ברור שהמקום עומד לחזור בקרוב לחיובו. אבל אם מכר את הבית לנוכרי ואח”כ חזר יהודי וקנה את הבית ממנו, נכון להסיר את המזוזה ולקובעה שוב בלא ברכה. ועי’ קונטרס המזוזה (רפט, לח).