דירת ארעי, כגון סוכה בחג הסוכות ודירה שבספינה, פטורה ממזוזה. מפני שחובת המזוזה היא בדירת קבע, שנאמר (דברים יא, כ): “וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ“, ודירת ארעי אינה נחשבת ביתו של האדם (רמב”ם מזוזה ו, ט; שו”ע רפו, יא).
בעבר, גם מלחים שהיו גרים בבית שבספינה יותר משלושים יום, היו פטורים ממזוזה, הואיל והדירה שבספינה היתה דירת ארעי (חיים שאל ב, כב). אולם בדורות האחרונים, בעקבות פיתוח תעשיית הברזל והפלדה והמצאת מנועי הקיטור, החלו לבנות ספינות יציבות וגדולות פי עשרה, שהמגורים בהן נעשו נוחים בהרבה. לפיכך, כבר בסביבות שנת תר”ס (1900), פסק בעל ‘ערוך השולחן’ (רפו, כז), שחובה לקבוע מזוזה בדירות שבספינות הגדולות שעשויות לדירת קבע. מאז הספינות הלכו וגדלו פי כמה וכמה, והדירה שבהן נחשבת יותר כדירת קבע. ואף ספינות מסע ונופש קטנות (יאכטות), נעשו נוחות בהרבה. לפיכך, ספינת מסע ותיירות שבבעלות יהודי, שהדירות שבה נוחות, ולעיתים שוהים בהן מעל שלושים יום, חדרי המגורים והאוכל שבהן חייבים במזוזה בברכה. אבל ספינות קטנות או גדולות שאין בהן מגורים נוחים – פטורות.
ספינות גדולות ונוחות בבעלות נוכרי, נראה שגם מלחים ותיירים יהודים שנמצאים בהן יותר משלושים יום, פטורים ממזוזה (עי’ להלן הלכה יב בדין לן בפונדק למעלה משלושים יום בחו”ל).[6]
חדרים שברכבות, פטורים ממזוזה, אף על פי שנועדו לשינה, כי הם נחשבים דירת ארעי, ועל אחת כמה וכמה שחדרי הלינה במטוסים פטורים ממזוזה.
רכב קרוואן שדרים בו בקביעות, חייב במזוזה בברכה. ואף שלעיתים נוסעים בו ממקום למקום, כיוון שגרים בו מגורי קבע, הוא חייב במזוזה. אמנם אם הקרוואן משמש למטרות נופש מספר פעמים בשנה, ובכל פעם שוהים בו פחות משלושים יום, הוא נחשב כדירת ארעי ופטור ממזוזה.[7]
[7]. בחלקת יעקב (יו”ד קמז; קסג), ובמנחת יצחק (ב, פב), כתבו שרכב קרוואן חייב במזוזה בברכה. ע”כ. גם בעת הנסיעה יש מקום לומר שהקרוואן חייב במזוזה, שהוא דירת קבע. אך גם אם נאמר שבאותה שעה הוא פטור, אין המזוזה נעשית בכך שלא מן העשוי, הואיל ונקבעה בשעה שהיה חייב (פת”ש רפו, יג). ראו להלן הערה 12.
