כפי שלמדנו, מרבעים את העיר, ועל ידי כך נשכרים את הזוויות. אלא שאמרו חכמים שבמצבים מסוימים אי אפשר למתוח קו ישר על ריבוע כל העיר, מפני שיש בה מובלעות גדולות מדי של מקום שאינו מיושב, כדוגמת עיר שעשויה כקשת, או כזווית ישרה (כאות היוונית גמא, גאם – Γ). זה הכלל, כאשר יש ארבעת אלפים אמה בין שני צידי המובלעות, אין מרבעים אותם.
מובלעת של זווית ישרה:
מובלעת של עיר כקשת:[8]
[8]. אמנם לרמב”ם ושו”ע שצח, ד, מודדים אלפיים אמה מפתח הבתים, באופן שתחום השבת מתעגל. אבל לדעת התוס’ (נה, ב, ‘ואם לאו’), והרא”ש ורוב הראשונים והרמ”א, במקום שהקשת התקצרה לפחות מארבעת אלפים אמה, מותחים קו ישר. והלכה כדעת רוה”פ, מה עוד שדין תחומין דרבנן והלכה כמיקל. ואמנם הטור מיקל יותר, אלא שלא הסכימו לדעתו שאר הפוסקים, וכפי שכתב בבאו”ה ‘וי”א’. אלא שעדיין נותר ספק כיצד למדוד בחלק שהקשת מתרחבת לארבעת אלפים אמה ויותר. בפשטות אפשר ללכת כשיטת הרמב”ם ושו”ע, שהתחום מתעגל. וכ”כ חזו”א (או”ח קי, י). ועי’ בהרחבות.
