חובת מצוות מזוזה חלה על שותפים כמו על יחיד, ועל כל אחד מהשותפים מוטל החיוב לדאוג שתהיה מזוזה בפתח ביתם. וכשאחד מהם קובע מזוזה, כולם יוצאים בה ידי חובה (שו”ע רפו, א).
נחלקו הפוסקים אם דירה, מפעל או מלון ששותפים בהם יהודי ונוכרי חייבים במזוזה. יש אומרים שפטור, מפני שמצוות המזוזה חלה רק על בית שלם, וכיוון שיש לנוכרי חלק בבית, אין ליהודי בית שלם להתחייב במזוזה (מרדכי, רמ”א רפו, א). ויש אומרים, שגם כאשר יש לנוכרי שותפות בבית, כיוון שגם היהודי שותף, התורה הטילה עליו חובה לקבוע בו מזוזה (רשב”א, יש”ש). למעשה, יש לחשוש לשתי השיטות, לפיכך, כל שיש ליהודי חלק בדירה או במפעל או במלון, מצווה שיקבע מזוזה בלא ברכה (ברכ”י רפו, ב).
אבל לגבי שערי עיר, כיוון שהם שייכים לכלל התושבים, הולכים אחר הרוב, שאם הרוב יהודים – חייבים במזוזה בברכה, ואם הרוב אינם יהודים – פטורים ממזוזה (אור שמח מזוזה ו, יב; קונטרס המזוזה רפו, מח). כאשר יש סכנה שהגויים יפגעו ביהודים על שקבעו מזוזה – אין לקבוע מזוזה (יומא יא, א). וכן כאשר יש חשש שיבזו את המזוזה – אין לקבוע מזוזה (ש”ך רפו, ז). בשערי עיר או שכונה שבריבונות ישראל, גם כאשר רוב התושבים נוכרים, כדוגמת שערי העיר העתיקה, צריך לקבוע מזוזה בברכה.[17]
בעניין ריבונות ישראל הקובעת, יעוין לעיל הלכה ג, על בתי חולים, מרפאות ובתי כלא.