המשכיר בית לנוכרי, יסיר את המזוזה לפני כן, שמא תתבזה בידו (לעיל ו, יא). יהודי שיש לו עובד נוכרי והקצה עבורו חדר בביתו, כיוון שהחדר של היהודי, החדר חייב במזוזה (ערוה”ש רפו, ג; ראו פנה”ל אמונה ומצוותיה יא, ט).
רבים סוברים שאסור למכור או לתת במתנה מזוזה לנוכרי. מפני שצריך להיזהר מאוד בכבודם של כתבי הקודש, ולכן אם נפלו כתבי קודש ביד גויים, הורו חכמים (גיטין מה, א), שצריך להתאמץ לפדותם בכדי דמיהם, קל וחומר שאין לתת לנוכרי מזוזה שמא תתבזה על ידו. ואף שהנוכרי שמבקש לקנות את המזוזה מתכוון לכבד אותה, יתכן שבעתיד יתאכזב ממנה ויבזה אותה, ואולי צאצאיו יבזו אותה. ועוד, יש לחשוש שמא יטעו בו יהודים לחשוב שהוא יהודי ויתנו בו אמון, ויבואו לידי סכנה. אמנם כדי שלא לפגוע בו, יש למצוא את הדרך הנאותה להסביר לנוכרי שאינו יכול ליתנה לו (מהרי”ל החדשות קכג). אך אם יש חשש שסירובו יגרום לאיבה, כי הנוכרי מתכוון לכבד את המזוזה וייפגע אם יסרב למוכרה לו, מותר לתת לו אותה (רמ”א רצא, ב).
ויש אומרים, שאם כוונת הנוכרי לכבד את המזוזה, גם בלא חשש איבה מותר לתת לו אותה, ואין לחשוש שמא בעתיד דעתו תשתנה (יד שאול רצא, ג), והרוצה לסמוך עליהם רשאי. ונראה שאם הנוכרי הוא מאוהבי ישראל ואינו עובד עבודה זרה, והוא מבקש מזוזה – מותר לכתחילה לתת לו.
בתים וחדרים שבמחנות צה”ל חייבים במזוזה, ואף אם הוקצו לנוכרים, כיוון שהם שייכים לצה”ל – חייבים במזוזה (הלכה כסדרה בצה”ל ז, ד).[18]
כתב אג”מ (יו”ד א, קפד), שיהודי שהשכיר דירה לנוכרי, והנוכרי דורש שיקבע לו מזוזה ובלא זאת לא ישכור אותה, והוא נצרך מאד לכסף, רשאי להשכיר לו אותה עם מזוזה, וכפי שהתירו מחשש איבה.