פרק יב – כללי ברכות

א,א – הערה 1 – חומרת איסור ברכה לבטלה איסור שבועת שוא חמור במיוחד, ואף שבפועל אם היו עדים והתראה עונשו מלקות בלבד (רמב"ם הל'

ב,א – הערה 2 – ברכה שאינה צריכה עיין בברכ"ה ח"א א, י, שהגדיר: "ברכה שאפשר למנוע אמירתה על ידי איזה פעולה (כגון שרוצה לאכול

ג,א – ספק ספיקא לברך עיין במה שכתבתי בהערה 4, בפיסקה המתחילה: "וכאשר יש ספק ספיקא לברך". שי"א שמברכים, ומסקנת רוה"פ שלא לברך, וארחיב בזה

ד,א – האם מותר ליהנות כאשר מספק אין לברך כתב בברכ"ה ח"א ב, ד, 9, שאם רוה"פ סוברים שצריך לברך, ומפני הספק אין מברכים, גם

ה,א – מקור חיוב מאה ברכות כתב החיד"א (בשו"ת יוסף אומץ נ') שלכולי עלמא המצווה לומר מאה ברכות מדרבנן. וכן כתב הטור עפ"י רב נטרונאי

ו,א – ברכה קצרה וארוכה עניין ברכה קצרה וארוכה נזכר במשנה ברכות א, ד. לדעת רש"י ארוכה שיש בה הרבה פרטים, וקצרה שיש בה עניין

ז,א – כשאוכלים יחד עדיף שאחד יוציא את חבירו כתבו שועה"ר קסז, יח; ח"א ה, יז; מ"ב ח, יג; ריג, יב; ערוה"ש קסז, כח, והובא בשערי

ח,א – השומע ברכה באמצע לימודו בפת"ש קכד, ה, הסתפק אם צריך לענות (כה"ח קכד, כה). ולאשל אברהם בוטשאטש רטו, אינו חייב לענות אמן, שהעוסק

ט,א – ברכה על ידי רמקול כתב מרן הרב באורח משפט מח, שדווקא בשמיעת שופר הקפידה התורה שישמע את הקול המקורי ולא קול הברה, אבל

י,א – ברכה על איסור מ"ב תקטו, ה, בירך ביו"ט על מאכל מוקצה, לא יאכל אותו. י,ב – האוכל איסור לצורך בריאותו כתבתי עפ"י שו"ע