ט,א – ברכה על ידי רמקול
כתב מרן הרב באורח משפט מח, שדווקא בשמיעת שופר הקפידה התורה שישמע את הקול המקורי ולא קול הברה, אבל השומע קדושה וברכו ברמקול או רדיו יענה, ומשמע שאף יוצא ידי חובה. וגם דעת הרב פרנק (מקראי קודש פורים יא), לעניין מקרא מגילה, שנראה שהשומע מגילה דרך מכשיר חשמלי יוצא ידי חובה. וכ"כ בשו"ת הים הגדול כט; שו"ת פני מבין; מנחת אלעזר ב, עב; שערי דעה א, ב; מערכי לב ה; מנחת אהרן יח; הלכה למשה ו, עב; בית ברוך ח"א ע' תכג, סעיפים ו-ז. ולכך נטו אג"מ או"ח ח"ב קח, וח"ד צא, ד, וציץ אליעזר ח, יא. (והחזו"א פקפק על המחמירים בזה, כמובא במנחת שלמה א, ט, 3). (עיין ביחו"ד ב, סח; ג, נד).
לעומתם, רבים סוברים שאין יוצאים ידי חובה דרך מכשיר חשמלי, מפני שאין זה קולו המקורי של המשמיע, אלא קול המכונה (היינו קול שהמכונה פענחה מאותם אותות חשמליים שנקלטו בה). כ"כ מהרש"ם בדעת תורה תרפט; ר' חיים ברלין (הובא בשו"ת אהלי אהרן סד); קול מבשר ב, כה; משפטי עוזיאל או"ח כא, ומהדו"ת לד; משנת בנימין עו; ירושת פליטה ו; הרב גורן בתרומת הגורן כב; הרב אויערבאך במנחת שלמה א, ט; מנחת יצחק ח"ג לח, טז; שערים מצויינים בהלכה ח"ד קצג, ו; וכ"כ בשובע שמחות ע' עח בשם הרבי מלובביץ'. והביאם להלכה ביחו"ד ג, נד, אלא שסובר שאם גם בלא הרמקול היה יכול לשמוע את הקול, למרות שבפועל שמע רק את הרמקול, יצא ידי חובה (הלכה ברורה נה, מח). וכ"כ בוזאת הברכה ע' 340 טו, סעיף טז, בשם הרב אלישיב לגבי מכשיר שמיעה.
והרב גדליה אורנשטיין בתחומין כו (ע' 457), הגיב על המחמירים, וביאר, שבעצם גם השמיעה על ידי האוזן אינה נעשית במישרים, שהרי הקול עובר דרך גלי הקול שבאוויר, ואח"כ נקלט ברעידות קלות שבתוך האוזן, ואותן רעידות נקלטות כאותות חשמליים בקליפת המוח, ומפוענחים אח"כ במוח לשמיעה שאנו מכירים. ולפעמים האוזן קולטת את גלי הקול, אבל יש פגיעה בעצבים שבמוח, ולכן המוח אינו מפענח את גלי הקול, וזה מה שקורה אצל חרשים רבים. ולכאורה אם כן, אין ההבדל אם הקול יעבור באמצע גם דרך מכשיר חשמלי.
ולמעשה, אם כבר שמע מגילה דרך רדיו, יחזור לשומעה אבל לא יברך, שאולי כבר יצא ידי חובתו. ואם שמע הבדלה דרך רדיו או טלפון, אינו יכול להבדיל שוב, אבל טוב שישמע את ההבדלה מאחר.
ואם שמע את המגילה או ההבדלה דרך רמקול, נראה לענ"ד, שאם בלא רעש היה יכול לשמוע את קול הקורא, ורק בגלל הרעש לא שמעו, ובזכות הרמקול שמעו – בדיעבד יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולקרוא את המגילה או לשמוע את ההבדלה.
ט,ב – בזימון יש צד להקל
ולגבי זימון יש צד להקל, וכפי שכתבתי לעיל פרק ה, בהערה 10: "שהזימון נועד לעורר את המסובים לקדש יחד את השם בברהמ"ז, ואינו מוציאם ידי חובת ברכה שהם חייבים בה, ולכן אין צריך שדווקא קולו המקורי של המזמן יישמע. וסברה זו הובאה בשבט הלוי י, מ. ואמנם יש סוברים שלדעת המחמירים אין לזמן ברמקול, וכ"כ בקונטרס 'קול אומרים' (בסוף ספר 'כיצד מזמנין'), ופס"ת קצג, ג. ולדעתם, כשאין שם מי שיכול להשמיע את קולו לכולם, עדיף שייפרדו לחבורות של עשרה. אולם למעשה נראה שעדיף לזמן ברמקול, מפני שסברת המקילים בזימון נראית, וכך הוא המנהג הרווח, ועל ידי זה מתרבה כבוד שמיים. בנוסף לכך, יש לחשוש שאם יתחלקו לקבוצות, רבים יפסידו את הזימון. אלא שלכתחילה כדי לחוש לדעת המחמירים, טוב שהמזמן יגביה את קולו כפי יכולתו, וירחיק מעט את הרמקול מפיו, כדי שרבים ככל האפשר יוכלו לשומעו גם אם לא היה מסתייע ברמקול".
ט,ג – הנעזר במכשיר שמיעה יכול להקל
עוד נראה לענ"ד, שכבד שמיעה הנעזר במכשיר שמיעה, יכול לכתחילה לשמוע בעזרת מכשיר, שהואיל והמכשיר באוזנו, הרי הוא טפל לאוזנו ורק מסייע לשמיעתו העצמית.
ט,ד – האם יענה אמן על ברכה ששומע מרדיו או טלויזיה או רמקול
כתבתי בפניני הלכה תפילה ב, ט: "השומע חזן בשידור חי דרך הרדיו או הטלויזיה, יכול לענות אחריו אמן, אבל אם שמע דרך הרדיו או הטלויזיה מקרא מגילה, אינו יכול לצאת ידי חובתו, מפני שאינו שומע את קול החזן עצמו". וכן הדין לגבי קדושה וברכו. וגם בין המחמירים וסוברים שאין יוצאים ידי חובה בשמיעה כזו, רבים הורו שיענה אמן, וכ"כ הרב גורן תרומת הגורן כב, ויחו"ד ב, סח. וכן מובא בשעה"ב י, טז. והגרש"ז אויערבאך במנחת שלמה א, ט, הסכים שיענה אמן לרמקול, אבל אם שמע מרדיו או טלפון, לא יענה אמן. ויש שהחמירו לגמרי שלא לענות אפילו על רמקול, וכ"כ במשפטי עוזיאל א, כא, ושערים מצויינים בהלכה.
ולהלכה יענה אמן אפילו דרך רדיו, אבל אינו חובה. (ולזה התכוונתי במה שהבאתי בהערה בהלכות תפילה בשם אשי ישראל שהביא מהגרש"ז אויערבאך, שיש מצבים שרשות לענות ואינו חובה. אבל בטעות יצא שמשמע שם שהרב אויערבאך עצמו אומר כך לגבי שמיעה ברדיו, ולא היא. ובמהדורה הבאה הדברים יתוקנו).
