פרק ה – זימון

א,א – משמעות הזימון ההתקבצות האמיתית היא רק למטרות רוחניות. מפני שכאשר בני אדם עוסקים בעניין החומרי בלבד, הרי שיש ביניהם תחרות, שכל אחד חושש

ב,א – אם יש קשר מסוים בין הסועדים והם רוצים לזמן רשאים ואולי חייבים חיזוק לסברה שאם היה קשר מסוים בין הסועדים שמותר להם לזמן,

ג,א – שישה ועשרים – האם עדיף שיתחלקו או שיזמנו יחד מלשון המשנה נ, א, טור ושו"ע קצג, א, משמע שאין עניין שיזמנו ביחד. ומהרמב"ם

ד,א – עד כמה חשוב שהגדול יזמן בעניין מי ראוי לזמן, יעויין בברכות מה, ב, שהיתה הוה אמינא שאם אין שם גדול, לא יזמנו אלא

ה,א – נוסח הזימון זה שהעונים מוסיפים על דברי המזמן, כתב המהר"ל נתיב העבודה פרק יח, ע' קלז, שכך תמיד נוהגים, שהעונים מוסיפים על דברי

ו,א – מה התנאים כדי שהשומע את ברהמ"ז מהמזמן יצא ידי חובתו כאשר אדם מברך לעצמו, אפילו אם יחשוב בדברים אחרים, כיוון שבפועל אמר את

ז,א – הרחבה במעמדן של נשים בזימון כהרחבה להערה 12, אזכיר תחילה את לשון הר"ן מגילה ו, ב, 'מתניתין': "דשאני התם דעל ידי צירוף איכא

ח,א – שעמי הארץ שאוכלים יחד חייבים לזמן בבאו"ה קצט, ג, 'מזמנין עליו', כתב בשם שיטה מקובצת שעמי הארץ שאוכלים יחד חייבים לזמן. ושם הביא

ט,א – צירוף קטן למנהג ספרדים כתב ברכת ה' ח"ב ו, 90, שלמנהג ספרדים מצרפים קטן בתנאי שאכל כזית דגן, ואף שרבים סוברים שגדול מצטרף

י,א – שניים שאכלו לחם ואחד ירק, האם חייבים לזמן? בקצות השולחן מה, י, כתב, שמכיוון שאוכל הירק פטור מזימון, ממילא אי אפשר לחייב את

יא,א – המתכוון לצאת לפני סוף הסעודה כתבתי בהערה 18: "וכמה מאחרוני זמננו (ילקוט יוסף) הציעו שהמתכוון לצאת לפני הסוף, יקפיד להתחיל בסעודה אחר שחבריו

יב,א – המצטרפים לזימון עשרה שרוצים לחזור לזמן אח"כ בשלושה כאשר הסועדים משלימים למניין זימון בהזכרת השם ומתכוונים לזמן שוב אח"כ, גם למנהג אשכנזים אינם צריכים

יד,א – מי שאינו יכול להגביה את הכוס טפח מעל השולחן לאדם שחלש בידיו יש קושי להגביה טפח מעל השולחן, ובמיוחד כשיושבים. וכתב בפס"ת קפג,

טו,א – מי שאינו רוצה לטעום מהיין נכון שלא יזמן מי שאינו רוצה אפילו לטעום מהיין, נכון שלא יזמן. ואמנם לדעת רבים יכול לברך בפה"ג