ו – המזמן והמסובים בברכת המזון

פורסם בקטגוריה פרק ה - זימון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ו,א – מה התנאים כדי שהשומע את ברהמ"ז מהמזמן יצא ידי חובתו

כאשר אדם מברך לעצמו, אפילו אם יחשוב בדברים אחרים, כיוון שבפועל אמר את מילות הברכה, יצא בדיעבד ידי ברכת המזון. אבל השומע את המזמן, אם יהרהר בדברים אחרים ולא יכוון כלל את ליבו למה שהוא שומע, לא יצא ידי חובת ברכת המזון (ע' מ"ב קפג, כז). ואם כיוון קצת לשמוע, אע"פ שבאמצע הסיח דעתו, יצא, ששומע כעונה, וכפי שביאר בבאו"ה נט, ד, 'עם'. אך כיוון שאינו מהודר, עדיף שכל אחד מהמסובים יברך בעצמו.

עוד בהגדרת הדין כתב בהליכות שלמה (גרשז"א) כב, יא, שאם שמע קול המדבר, אבל לא נתן כלל את ליבו לשמוע את המילים שאמירתם מעכבת (כברית ותורה), מסתבר שלא יצא. ע"כ. ולכאורה כך משמע משועה"ר קפג, י.

אם השומע אינו מבין לשון הקודש, כתב בשו"ע קצג, א, שאינו יוצא ידי חובה בשמיעה. אבל כתב במ"ב ה, שיש פוסקים שסוברים שאם כיוון ליבו לצאת, גם אם אינו מבין את המילים, כיוון שזו לשון הקודש, יצא ידי חובה (בשעה"צ ד: רש"י, ר"י מקורביל, כלבו ורי"ו). וכן נהגו רבים (בעיקר נשים) לצאת ידי ברהמ"ז בשמיעה בלא הבנת המילים.

ו,ב – לכתחילה יש להקפיד שהמזמן יאמר את ברכת 'הזן' בקול

כך כתבתי בהלכה כדי לחשוש לדעת רב ששת כמובא בהערה 9. ולכאורה יש לשאול, שאם המצטרף לזימון שומע את ברכת 'הזן' אולי הוא יוצא ידי חובת אמירתה, ואיך אח"כ יברך שוב מתחילת ברהמ"ז. וכל השאלה אליבא דרב ששת, כי  לרב נחמן והפוסקים כמותו, אין ברכת 'הזן' שייכת לזימון.

הרמ"א כתב, שאם התכוון להמשיך לאכול לחם, יצטרך אח"כ לברך שוב את ברכת 'הזן'. ואפילו אם רק תכנן לאכול לחם, יחזור לברך מברכת 'הזן', שמסתמא לא כיוון לצאת ידי חובת ברכת 'הזן' של המזמן. אבל אם מתכוון לאכול מאכלים אחרים בלבד, יצא ידי חובת ברכת 'הזן', וכשמברך ברכת המזון, ימשיך מ'נודה' (באו"ה 'לחזור'). אולם למעשה, אין מתכוונים כיום לצאת ידי חובת ברכת 'הזן' בשמיעתה מפי המזמן, וכשאין מכוונים לכך, גם רב ששת מודה שאין השומעים יוצאים ידי חובתה, וממילא יצטרכו לברך אח"כ את ברהמ"ז מתחילתה לכל הדעות.

ו,ג – להערה 8 – עניית אמן אחר 'הזן'

ביחס למנהג אשכנזים שעונים אמן אחר הברכות שאומר המזמן, ובמיוחד אחר ברכת 'הזן'. עיין 'וזאת הברכה' 131, בשם הרב אלישיב, שמי ששכח והתחיל בברהמ"ז בלא זימון, עדיף שלא יענה אמן אחר ברכת 'הזן' של המזמן, כי יהיה לו בזה הפסק. אך הנוהגים כן אינם צריכים לשנות מנהגם.

ו,ד – שגם למנהג ספרדים נכון שהמזמן יאמר את ברכת 'הזן' בקול

כתבתי שגם למנהג ספרדים עפ"י שו"ע ר, ב, טוב שהמזמן יאמר בקול את ברכת 'הזן' ושאר המברכים יאמרו עמו מילה במילה. וזאת משום שבעצם כך טוב לנהוג לפי השו"ע בכל ברכת המזון, כפי שנתבאר בהלכה, וממילא מדוע שלא ינהגו כך לכל הפחות בברכת 'הזן', שי"א ששמיעתה מעכבת את הזימון. ק"ו כאשר אוכלים בני עדות שונות יחד, שנכון שיתרגלו שהמזמן אומר בקול את הברכה הראשונה, שזה מנהג טוב לכולם. מה עוד שגם לחלק מפוסקי הספרדים, כמו בא"ח קרח ט, כך צריך לנהוג.

ו,ה – זימון על ידי רמקול

הרחבת מקורות להערה 10: מרן הרב באורח משפט מח, כתב על שמיעת קדושה וקדיש על ידי מיקרופון, שהשומע צריך לענות, ורק לעניין שופר יש קפידא שאינו יוצא בקול הברה. וכדעה זו הביא ביחו"ד בשם שו"ת הים הגדול כט, ובהלכה למשה ו, עב. בתחומין כו, ע' 457, כתב הרב אורנשטיין, שבכל אופן תהליך השמיעה כולל הפיכת גלי הקול לאותות חשמליים במוח, ועל כן גם אם זה נעשה לפני כן – יצא. לעומת זאת החמירו: מנח"י ג, לח, טז; ציץ אליעזר ד, כו, ב; תשובות והנהגות ג, עט.

פורסם בקטגוריה פרק ה - זימון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן