כשם שאסור לתלוש ענף או עלה מצמח שצומח באדמה, כך אסור לתלוש דבר מצמח שצומח בעציץ. אלא שבעציץ נקוב, כיוון שהנקב מחבר את הצמח לקרקע, התולש ממנו עובר באיסור ‘קוצר’ מהתורה; ובעציץ שאינו נקוב, כיוון שאינו מחובר לקרקע ואין זה דרך גידולו של הצמח, התולש ממנו עובר באיסור מדברי חכמים (שו”ע שלו, ז, מ”ב מב). וכן אסור להשקות צמחים שגדלים בעציצים (מ”ב שלו, מא. ועי’ בהערה 4).
אסור להזיז עציץ ממקומו בשבת משום שהוא מוקצה, כדין כלי שמלאכתו לאיסור, שהרי אסור להשקות את הצמחים שבו ולקוטפם. אבל לצורך מקומו מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור (להלן כג, ח). ואם הוא עציץ שרגילים להעבירו ממקום למקום לשם נוי או כדי להריחו, כיוון שעיקר שימושו להיתר, אין בו איסור מוקצה.
לפעמים עצם הזזת העציץ אסורה משום ‘זורע’ או ‘קוצר’, שאם העציץ מחרס או מעץ ומונח על הקרקע, כיוון שאינו אטום לגמרי, הוא יונק מעט חיות מהאדמה, ואסור ליטלו ולהניחו על משטח של פלסטיק קשיח משום איסור ‘קוצר’. ואם העציץ היה מונח על צלחת אטומה כפלסטיק קשיח או זכוכית, אסור ליטלו ולהניחו על הקרקע משום ‘זורע’. ולכן הנצרך להזיז את העציץ לצורך מקומו, צריך להקפיד להעביר אותו עם הצלחת שתחתיו. גם כאשר העציץ מפלסטיק, אם הוא נקוב כשיעור של שורש קטן ואינו מונח על צלחת אטומה, יש להיזהר בזה[9]
עציץ שנפל וחלק מהאדמה שבו נשפכה, אסור להחזיר את האדמה לתוכו, מפני שעל ידי כך הוא מיטיב את מצב הצמח ועובר על איסור ‘חורש’ ו’זורע’. בנוסף, האדמה היא מוקצה ואסור לטלטל אותה. וגם אם האדמה לא נשפכה מהעציץ, אלא שבנפילת העציץ נתגלו שורשי הצמח, ובזקיפתו יתכסו שוב באדמה, אסור לזוקפו אפילו ברגל (באופן שאין איסור מוקצה), מפני שכיסוי השורשים אסור משום ‘חורש’ ו’זורע’. (מותר לפתוח חלון בחדר שיש בו עציץ, כמבואר בסוף הלכה ג).
[9]. דין זה מבואר בשו”ע שלו, ז-ח. הגבהת עציץ נקוב מהקרקע והנחתו על יתדות אסורה, ואפילו אם הדבר נעשה למשך זמן קצר, ואף שאין שם חציצה, מ”מ הרחיק אותו ממקור חיותו. וכן אסור להורידו מהיתדות ולהניחו על הקרקע (שו”ע שלו, ח, מ”ב שם).דעות רבות נאמרו בשיעור נקב, ויש להחמיר כבר מס”מ אחד. ואם יש מרצפות, אף שיש מחמירים, למעשה יש להורות שהן חוצצות (עי’ פנה”ל שביעית ויובל ב, 14).
