כשאין זמן להתפלל תחילה בלחש ואחר כך חזרת הש"ץ, כגון שיש אנשים שמוכרחים לצאת לעבודה ובלעדיהם אין מניין, או סמוך לשקיעה, יתפללו כולם ביחד בלחש תפילה במניין. וכדי שלא להפסיד 'קדושה', יאמר החזן בקול את שלוש הברכות הראשונות, ויענו אחריו 'קדושה', ומתחילת ברכת 'אתה חונן' יתפלל בלחש (רמ"א קכד, ב). בשחרית, כאשר יש שם כהנים, ייטלו הכהנים את ידיהם ויחלצו את נעליהם לפני התפילה, ויעמדו להתפלל במקום שהם רגילים לשאת כפיים, וכשיגיע החזן לברכת 'רצה', יתחיל שוב להתפלל בקול, וכך יוכלו הכהנים לברך את ישראל. ומי שיסיים את ברכת 'מודים' יחד עם החזן, יענה אחריהם אמן (עי' מ"ב קכח, עא).
וכן נכון לנהוג במניין מצומצם, שאז בדרך כלל נוצר מצב שחלק מהמתפללים נאלצים להמתין זמן רב עד שיסיימו תשעה להתפלל. ואמנם למדנו שבשעת הדחק אפשר לומר חזרת הש"ץ כאשר חלק מהתשעה עדיין עומדים בתפילתם, אולם מנגד למדנו (לעיל א) שישנן קהילות שבהן אף לכתחילה אין אומרים חזרת הש"ץ, ולכן במקרה של מניין מצומצם – עדיף לוותר על חזרת הש"ץ.
כמו כן, במניין שחבריו רגילים לפטפט בתפילה, יש מקום לשקול לבטל את חזרת הש"ץ, כדי למעט בחילול השם שנגרם מהדיבורים בה. בכל הדינים האלה נכון שרב המקום יכריע.[5]
כאשר החזן מתחיל את שלוש הברכות הראשונות בקול רם, ישנם שני מנהגים מתי הציבור יתחיל להתפלל. יש נוהגים להתחיל להתפלל לאחר שהחזן יסיים את ברכת 'הא-ל הקדוש' (מ"ב קכד, ח). ויש נוהגים להתחיל להתפלל עם החזן (כה"ח קכד, י). ונראה להמליץ שבתפילת שחרית יתחילו להתפלל עם החזן, כדי שלא להפסיק באמצע ברכת 'אמת ויציב'. ובתפילת מנחה, מי שרגיל להאריך בתפילתו, טוב שיתחיל להתפלל עם החזן, כדי שיוכל לסיים את התפילה ולענות על הקדיש שאחריה. והרגיל לקצר, טוב שיתחיל להתפלל אחר שיסיים החזן 'הא-ל הקדוש'.[6]
[5]. ראו בהערה 1, שם למדנו שכאשר רבו המפטפטים, עד שהיה חשש שלא יהיו תשעה עונים, הורו שלא לומר חזרת הש"ץ (שו"ת רמב"ם רנו; שו"ת מהרלב"ח טו). וכתב המבי"ט (ג, קצ), שאם אין עשרים במניין לא יאמרו חזרת הש"ץ, שמא לא יהיו תשעה עונים, אלא אם כן הם ידועים כיראי שמיים שעונים אמן. ע"כ. וכ"כ קרית חנה דוד א, טו; יחו"ד ג, טז. גם כאשר יש תשעה עונים אבל רבים מפטפטים, נכון לוותר על חזרת הש"ץ כהוראת הרמב"ם (ערך לחם קכד; בן פורת יוסף הל' תפילה קיד; מזמור לאסף, דיני תפלת המנחה; מג"ג, שלט"ג קכד, א; מים חיים א, מא; שמ"ש ומגן או"ח לז; ר"י קאפח לרמב"ם תפילה ח, י, הערה כז). כמו כן, נראה שאם יש חשש שאריכות התפילה תגרום לאחוז מסוים מהמתפללים שלא להתפלל במניין, עדיף לקיים גם מניינים שאין בהם חזרת הש"ץ, כדי שהרוצים בכך יוכלו לבחור להתפלל בהם. ואין לחשוש לשינוי המנהג, שכן למדנו שבקהילות רבות מאוד בישראל נהגו במשך דורות רבים שלא לומר חזרת הש"ץ.
בארצות יוצאי ספרד נהגו שגם כאשר אין ברכת כהנים, החזן אומר גם את ג' האחרונות בקול, כדי שיכרעו יחד ב'מודים' (מהרלב"ח טו; כנה"ג תקסו, הגה"ט א; מים חיים או"ח מא; ויאסוף שלמה או"ח לט). ועוד, שי"א שעל פי הסוד ג' ראשונות וג' אחרונות הן עיקר החזרה, וכשאומרים אותן בקול, מרוויחים את מעלתה (דרשות שבט מוסר דף מט; יד אהרן הגב"י רלד; ברכ"י רלב, א, ע"פ מהר"י צמח וזוהר משפטים קטו, א). אולם י"א שאין צורך לומר את ג' האחרונות בקול, כיוון שקשה לתאם את כולם שיגיעו יחד ל'מודים' (ארץ חיים סתהון רלב, א; בא"ח תרומה ב; מקור חיים לרחד"ה ס, ב. ועי' פתח הדביר רלב, ג). וכן מנהג אשכנז (רמ"א קכד, ב; באו"ה שם 'בלחש'). וכן נראה למעשה, הואיל ובפועל מעטים יתפללו בקצב של החזן ויכרעו עימו ב'מודים'.
[6]. בפשטות למנהג יוצאי אשכנז הקהל מתחיל אחר ברכת 'הא-ל הקדוש', ולמנהג יוצאי ספרד מתחיל עם החזן. יסוד ההבדל נעוץ ביחס לברכת 'הא-ל הקדוש'. לרמ"א הלכה כירושלמי הסובר שיש מעלה מיוחדת בעניית אמן על ברכות 'הא-ל הקדוש' ו'שומע-תפילה', ולכן עונים עליהם אמן באמצע ברכות ק"ש. ולשו"ע סו, ג, דינם כשאר הברכות שאין עונים עליהם אמן באמצע ברכות ק"ש. ולכן למ"ב יתחיל אחר ברכת 'הא-ל הקדוש', כדי שיענה עליה אמן, ולמנהג יוצאי ספרד אין בזה עניין. וכן מבואר בשו"ע קט, א.
ואע"פ כן כתבתי דרך אחת לכולם, משום שבשחרית מכמה טעמים יש סברה שגם יוצאי אשכנז יתחילו עם החזן: א) לכתחילה יש מקום לחוש לדעת שו"ע שלא לענות אמן על 'הא-ל הקדוש' באמצע ברכות ק"ש, ואם יתחיל להתפלל עם החזן יצא מהספק. ב) מצד התפילה במניין, יש מעלה שכל העשרה יתחילו להתפלל ביחד (כמבואר לעיל ב, 2). ג) יותר קל לענות על קדושה אחר ברכת 'מחיה המתים' מאשר באמצע ברכת 'אמת ויציב'. ד) אולי תפילתו עם החזן במניין תחשב לו במקום עניית אמן (עי' מ"ב קט, יג-יד). ובמנחה, נכון ליוצאי אשכנז הרגילים להאריך, שיתחילו עם החזן, שעל ידי כך יזכו לענות על קדיש שאחר התפילה, שבוודאי אין מעלתו פחותה ממעלת אמן של 'הא-ל הקדוש'. ולמקצרים, גם על פי מנהג יוצאי ספרד טוב שיתחילו אחר 'הא-ל הקדוש', כדי שיזכו לענות אמן אחר ברכות הש"ץ, ובכללן 'הא-ל הקדוש' שי"א שיש בו מעלה מיוחדת (וכתב באול"צ ח"ב מבוא א, טז, שגם לב"י יש להתחשב בדעה שיש מעלה מיוחדת באמן של 'האל הקדוש'). ועוד, שלא יהיו בטלים אחר שיסיימו את תפילתם.