מותר לקנות פרי חדש ולברך עליו ברכת ‘שהחיינו’ בימי ספירת העומר, וכן מותר לקנות בגד חדש או רהיט חדש ולברך עליו ‘שהחיינו’. ואמנם בקהילות אשכנז, אחר מסעות הצלב והרציחות האיומות שבוצעו על ידי הנוצרים בימי ספירת העומר, היו רבנים שהחמירו במנהגי האבלות שבספירת העומר כמו בשלושת השבועות, וכשם שבשלושת השבועות נמנעים מלברך ‘שהחיינו’, מפני שאין ראוי לומר “שהחיינו והגיענו לזמן הזה” בימים שנחרב בהם בית המקדש, כך אין ראוי לומר ‘שהחיינו’ בימים שנרצחו בהם יהודים קדושים (לקט יושר בשם רבו מהרא”י בעל ‘תרומת הדשן’). אולם למעשה, גם באשכנז הורו שמותר לברך ‘שהחיינו’ בימי ספירת העומר, שאין לדמות ימים אלו לימי בין המצרים (עי’ מ”ב תצג, ב). קל וחומר שבימינו בארץ ישראל, אין מקום להחמיר.
מותר להזמין ידידים לסעודה, ובלבד שלא ינגנו שם בכלי זמר. וכן נהגו שלא להימנע בימים אלו מנסיעות ומטיולים, כי רק מאירועי שמחה צריך להימנע ולא מאירועים מהנים. אמנם טיול של בית ספר, אם אפשר, עדיף שלא לקיים עד אחר ל”ג בעומר, מפני שיש בו שמחה גדולה (עי’ להלן ח, 4).
