שני סוגים של ברכות על האוכל ישנן, לפני האוכל ואחריו. הברכה שלפני האוכל, היא הברכה שמברכים לה’ על ההנאה מהאוכל, והסברה מחייבת זאת, שאין לאדם ליטול דבר להנאתו מעולמו של הקב”ה בלא נטילת רשות ממנו. סברה זו פשוטה ומחייבת כל כך, עד שלא הוצרכה התורה לצוות על זה, כי נכון שיעשה זאת האדם מדעתו.
כשם שראוי לאדם שמקבל מתנות מחבירו להודות באופן ייחודי על כל מתנה, ואילו זה שמודה על הכל בנוסח סתמי, מראה שאינו מבחין במהות המתנה, וממילא תודתו מאבדת את משמעותה, כך ראוי לאדם לנהוג כלפי שמיים. לפיכך תקנו חכמים להודות בברכה מיוחדת על כל סוג וסוג של מאכל (להלן ח, ד). על לחם: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ” (להלן ג, א). על מיני מזונות: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם בורא מיני מזונות” (להלן ו, א). על יין: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן” (להלן ז, ג). על פירות העץ: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם בורא פרי העץ”. על פירות האדמה: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם בורא פרי האדמה” (להלן ח, א-ב). ועל שאר מאכלים שאינם גדלים מהארץ, כדוגמת בשר וחלב: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו” (להלן ח, ג). כל ברכה וברכה מגלה את שורשו האלוקי המיוחד של המאכל, ולכן יש לדקדק מאוד בברכות, שלא לברך על מין אחד את ברכתו של חבירו.
