בספירת ימי השבעה הכלל הוא שמקצת היום ככולו, לפיכך אם החלו לשבת שבעה מעט לפני שקיעת החמה, כשתשקע החמה יסיימו את היום הראשון. כמו כן ביום השביעי מקצת היום ככולו, לפיכך בבוקר, לאחר שמנחמים אותם מעט, המנחמים אומרים לאבלים לקום מהשבעה, ובכך מסתיימים מנהגי שבעת הימים. יש נוהגים לומר אז ‘צידוק הדין’ ונוסח נחמה ובכך מקימים את האבלים מהשבעה. רבים מהאבלים נוהגים ביום השביעי לאחר שהם קמים מהשבעה לפקוד את קברו של הנפטר כדי לומר לידו פרקי תהלים לעילוי נשמתו. וכן נוהגים רבים ביום השלושים.
שבת: אין נוהגים ‘אבלות’ בפרהסיה ביום השבת משום קדושתו, לפיכך מותר ללמוד תורה, ללכת לתפילות בבית הכנסת, ולברך איש את רעהו ב’שבת שלום’. וכן עורכים בשבת סעודות ושרים בהם כמו בכל השבתות. סמוך לזמן כניסת השבת מותר לאבלים לרחוץ גופם בפושרים, ללבוש בגדי שבת וללכת לבית הכנסת. אמנם מנהגי אבלות שבצנעה נוהגים גם בשבת, לפיכך נמנעים מיחסי אישות, ואין רוחצים וסכים את הגוף לתענוג. יום השבת עולה למניין שבעה שכן השבת היא נשמת השבוע, וכאשר השבוע הוא שבוע של אבל, השבת מרוממת את האבל.
