יב – קדיש ועילוי נשמה

האבל על אחד מהוריו אומר קדיש בשנה הראשונה. ויש מזה תועלת גדולה לנפטר, להצילו מדינה של גיהנם, שכיוון שבנו שהשאיר אחריו בעולם הזה מקדש את השם באמירת קדיש, מתרבות זכויותיו. אומרים קדיש גם אחר הורים שהיו צדיקים גמורים, ועל אף שהם בני עולם הבא, יש לנשמתם נחת רוח ועליית מדרגה מהקדיש שבניהם אומרים אחריהם. על אחת כמה וכמה שאומרים קדיש אחר הורים רשעים, כי הם נצרכים לקדיש מאוד, להקל מהם את דינה של גיהנם. וככל שירבה הבן בתורה ובמצוות ובצדקה בשנה הראשונה, כך יועיל יותר לעילוי נשמתם. אם הבן יודע לעבור לפני התיבה והציבור חפץ בכך, טוב שיהיה חזן בימות החול. נוהגים להימנע מאמירת קדיש בחודש השנים עשר, יש נמנעים בכולו ויש נמנעים שבוע אחד ממנו, מפני שדין הרשעים בגיהנם שנים עשר חודש, ואם יאמרו על הנפטר קדיש כל שנים עשר החודשים, ייראו כמחשיבים אותו לרשע. על מי שידוע שהיה רשע, כגון שאיבד עצמו לדעת או מומר, אומרים קדיש כל שנים עשר החודשים (פנה"ל תפילה ד, ה-ו).

גם בן קטן שלא הגיע למצוות אומר קדיש על הוריו. ואם אין להם בן שיכול לומר עליהם קדיש, כגון שלא זכו לבן או שבנם תינוק או שהוא גדול אבל אינו מתכוון לבוא לבית הכנסת בכל יום לומר קדיש אחר הוריו, אם יש לנפטר אב או נכד או חתן ירא שמים – יאמר הוא קדיש לעילוי נשמתו. כשאין קרוב שיכול לומר קדיש, ישכרו מכספי ירושתו אדם ירא שמים שיאמר אחריו קדיש. ראוי לגר צדק לומר קדיש על הוריו הגויים. וכן ראוי שבן מאומץ יאמר קדיש על הוריו המאמצים (פנה"ל תפילה ד, ח).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן