ז – ישיבת שבעה (שבעת ימי האבלות)

סעודת הבראה: בארוחה הראשונה שהאבלים אוכלים אסור להם לאכול משלהם, שאין ראוי להם לדאוג לעצמם כשגופת יקירם מוטלת בקבר, וכיוון שכך גם יש חשש שיהיו אבלים שיצומו וייחלשו. לפיכך מצווה על שכניהם או קרוביהם להכין להם את ארוחתם הראשונה ולהבריאם מעט מאבלם ולהחזירם לחיים. רבים נוהגים להגיש בסעודה זו מאכלים עגולים, כגון: ביצים, עדשים ופיתות, לרמוז לאבלים שגלגל חוזר הוא בעולם, ועכשיו הם למטה באבלם, אולם הגלגל ימשיך לסבוב ויבואו להם ימים טובים. כמו כן אין לעיגול פה, לרמוז שיפה השתיקה לאבלים ולמנחמים.

גם במשך השבעה, נוהגים הקרובים והשכנים להקל על האבלים ולהכין להם את מאכליהם, אבל כאשר הדבר אינו מסתדר, רשאי האבל לבשל לעצמו את מאכליו.

ישיבת שבעה: ישיבת השבעה נקראת על שם שהאבלים יושבים על הארץ כהזדהות עם הנפטר שמונח בקבר. גם כשהם יושבים על מזרנים או כסאות נמוכים משלושה טפחים הם עדיין נחשבים כיושבים סמוך לארץ. החושש לגבו רשאי לשבת על כסא או ספה גבוהים יותר, אבל ישתדל שיהיו נמוכים מהרגיל, כדי שיהיה ניכר שהוא יושב סמוך יותר לארץ. גם את המזרנים שעליהם האבלים ישנים מורידים לארץ, ומי שהדבר קשה לו יכול לישון על המיטה. אסור לאבלים לקיים יחסי אישות.

היכן יושבים שבעה: כאשר אפשר, נכון שהאבלים ישבו יחד בבית הנפטר, כדי לכבד את זכרו. בשעת הצורך יוכלו לבחור מקום אחר, או להתפצל למקומות שונים, העיקר שכל אחד מהאבלים ישב שבעה. כאשר מקום השבעה רחוק ממקום מגורי אחד האבלים, מותר לו לשבת שבעה בחלק מהזמן בביתו, כדי להקל על שכניו לנחמו. רבים נוהגים להדליק נר לעילוי נשמת הנפטר בכל משך שבעת הימים. אסור לאבלים לצאת מהבית, אמנם כשקשה לאבל לישון במקום שבו הוא יושב שבעה, מותר לו לנסוע בצנעה לביתו לשינה. כמו כן מותר לאבל לנסוע לביתו לקראת יום השבת. אם אין מניין בבית האבל, מותר לאבלים ללכת בצנעה לבית הכנסת כדי לומר קדיש.

איסור מלאכה: אסור לאבלים לעשות מלאכה ולעסוק במסחר, כדי שלא יסיחו את דעתם מהאבל. אמנם מותר להם להכין לעצמם אוכל ולסדר מעט את הבית. בשעת הדחק כדי למנוע הפסד משמעותי, מותר לדבר מעט ובצנעה בענייני העסקים.

שאלת שלום: האבל אסור בשאלת שלום וגם אין אומרים לו שלום, הואיל ואינו שרוי בשלום, ויש שנמנעים עקב כך גם מלחיצת יד.

לימוד תורה: אסור לאבלים ללמוד תורה, מפני שלימוד התורה משמח והעיסוק בלימוד תורה עלול להסיח את דעתם מהאבלות. אבל מותר ללמוד תורה בנושאים שקשורים לאבלות ובדברי תשובה ומוסר.

איסור רחצה, סיכה ואיפור: אסור לאבלים לרחוץ להנאתם, אמנם מותר להם לרחוץ מקום שהתלכלך בגופם. גם מי שסובל מזיעת גופו רשאי לרחוץ את גופו בפושרים. גם מי שלא הזיע באופן מיוחד אבל כיוון שלא התרחץ קשה לו להירדם, רשאי לרחוץ את כל גופו בפושרים. אסור לסוך את הגוף במשחה לטיפוח העור, אבל לצורך רפואי מותר. אסור לאשה להתאפר במשך השבעה, אבל לצורך מניעת בושה מותר להתאפר מעט.

בגדים וכיבוס: אסור לאבל לכבס בגדים ומצעים וכן אסור ללבוש בגדים מכובסים או להציע מצעים מכובסים. אמנם כתם שעל הבגד מותר להסיר במים. מותר לאבלים להחליף לבנים כפי הצורך ובתנאי שלא ינהגו בפינוק. אם יש לאבל הכרח להחליף בגד מפני ריחו או מפני שהתלכלך, יקח בגד מכובס ויניח אותו על הרצפה כדי שלא יחשב מכובס, ואחר כך ילבש אותו.

תספורת וגילוח: אסור לאבלים להסתפר או להתגלח, ואיסור זה נמשך כל שלושים הימים, והאבלים על הורים אסורים להסתפר עד שיגערו בהם חבריהם ששערם ארוך מדי וכבר הגיע הזמן שיסתפרו.

תפילות בבית האבלים: משתדלים לקיים תפילות בבית האבלים לעילוי נשמת הנפטר. כאשר אפשר, בתיאום עם גבאי בית הכנסת מביאים ספר תורה לבית האבלים כדי לקיים את הקריאה בימי שני וחמישי. בסמוך לתפילות נוהגים לומר דברי תורה ומוסר ו’משנה’ שאותיותיה כאותיות ‘נשמה’.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן