יא – אבלות שלושים ושנה

לאחר סיום שבעת ימי האבלות, נמשכת האבלות במידה פחותה עד סוף שלושים הימים, ובסיום השלושים מסתיימים כל מנהגי האבלות. זולת ילדים שמתאבלים על אחד מהוריהם, שמשום כבוד ההורים אבלותם נמשכת שנה שלימה.

במשך השלושים אין להסתפר ולהתגלח. אין משתתפים בשמחות כחתונות ושאר שמחות של מצווה, וקל וחומר שמחות שאינן של מצווה. אין שומעים מוזיקה שמחה ואף מוזיקה רגילה אין שומעים בקול רם. ואין לקנות בגדים ורהיטים וכל שאר הדברים המשמחים. בשעת הצורך מותר לאבל לקנות מתנה לקרוביו. בסעודה שקטה אצל ידידים מותר להשתתף, אבל אסור לאבל לקיים סעודה כזו בביתו. אין משתתפים בטיולים ונופש שעיקרם להנאה ושמחה, אבל לשם לימוד או מנוחה, מותר. ילדים שמתאבלים על הוריהם צריכים להמשיך במנהגי האבלות הללו שנה שלימה.

חתונה: כאשר יש צורך שהאבלים ישתתפו בשמחת נישואין, כגון שייגרם צער רב לחתן או לכלה אם לא ישתתפו, אזי נוהגים להשתתף בחופה בלבד ולא בסעודה. וכן הדין בילדים שאבלים על הוריהם במשך כל שנת האבלות, שבשעת הצורך ישתתפו בחופה בלבד. וכאשר האבלים קרובים מאוד לחתן או לכלה, כגון אחים ולפעמים גם דודים, ויש צורך גדול שישתתפו גם בסעודה, כי בלא זאת שמחת החתן או הכלה תפגע מאוד, לאחר סיום השלושים, אפשר שיאכלו בנפרד, ולא יימצאו באולם בעת שמשמיעים מוזיקה וקל וחומר בעת שרוקדים, כדי שלא יפגעו בכבוד הנפטר שעליו הם מתאבלים. ואם יהיה להם תפקיד משמעותי באירוח המוזמנים והגשת האוכל, מותר להם להיות עמם באולם גם בעת שמשמיעים מוזיקה.

כאשר האבלים הם הורים של החתן או הכלה, אפילו בימי השלושים, עליהם להשתתף בכל מהלך החתונה כדי שלא לפגוע בשמחה. אולם בריקודים לא ישתתפו, ורק אם החתן או הכלה יבקשו מהם לרקוד עמהם, ישתתפו מעט בריקודים כפי בקשת החתן והכלה. אין דוחים חתונה שנקבעה מחמת אבלות שלושים.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן