כפי שלמדנו, לצורכי הגוף, כגון מאכל ורפואה, מותר לעשות אף מלאכת אומן, וכשיש צורך מותר לשלם על כך שכר. אולם לשאר צורכי המועד מותר לעשות מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן, ואסור לשלם עבור מלאכה זו. ואף לתת מלאכה זו לאומן גוי אסור בחול המועד (שו"ע תקמא, ד-ה; תקמב, א. להלן יב, טו).
לפיכך, מי שנצרך לתקן בגד שנקרע כדי ללובשו במועד, רשאי לתקנו במלאכת הדיוט. כלומר, אדם רגיל שניכר מתפירתו שאינה מקצועית, רשאי לתפור כדרכו. ומי שיודע לתפור באופן מקצועי, צריך לתקן את בגדו בשינוי, שיעשה את תפירותיו רחבות ולא בקו ישר (שו"ע תקמא, ה). מותר לתפור כפתור שנפל, מפני שזו מלאכת הדיוט, ואף אומן יכול לתופרו בלא לשנות דבר.
מי שאינו יודע לתקן את בגדו כדרך הדיוט, רשאי לבקש מידידו החייט שיתקן את בגדו בשינוי, כדרך הדיוט, ובתנאי שלא ישלם לו על כך, מפני שתשלום השכר יוצר חשיבות של מלאכת אומן. זה הכלל, כל מה שמותר לעשות במלאכת הדיוט בלבד, אסור בתשלום.[3]
מי שידע לפני החג שהבגד שלו קרוע והוא יזדקק לו במועד, ואע"פ כן דחה את תיקונו לחול המועד, אסור לו לתקנו בחול המועד אפילו במלאכת הדיוט, הואיל וכיוון את מלאכתו למועד (מ"ב תקמ, ט).
מותר לגהץ בגדים גיהוץ ביתי לצורך לבישתם בחג, אבל אסור לקבוע בהם קפלים כדרך גיהוץ מקצועי (שו"ע תקמא, ג; מ"ב ט).
אסור לתקן נעליים בחול המועד במלאכת אומן, אמנם מותר לעשות בהם תיקון קל כדרך הדיוט, כגון להוציא מהם מסמר (שו"ע ורמ"א תקמא, ד).
מותר לצחצח נעליים בחול המועד, ואף שיש מחמירים בזה, העיקר כדעת המתירים, שזוהי מלאכת הדיוט לצורך המועד.
