מי שציפורניו מגודלות, נכון שיגזור אותן לכבוד החג. אמנם בדיעבד, לדעת רוב הפוסקים, גם מי שלא גזר את ציפורניו לפני החג, רשאי לגזור אותן בחול המועד, כשם שמותר לעסוק בכל דבר שיש לגוף תועלת ממנו (רי"ף, רמב"ם, רא"ש, סמ"ג, שו"ע תקלד, א). ויש מחמירים וסוברים, שכשם שאסרו חכמים להסתפר בחול המועד כך אסרו לגזור ציפורניים, כדי שיזדרזו לגזור אותן לפני החג, ולא יכנסו לחג בציפורניים מגודלות (סמ"ק, תרומה).
ואף שהעיקר כדעת המקילים, נהגו באשכנז ובמקצת קהילות ספרד, להחמיר שלא לגזור ציפורניים בחול המועד (רמ"א תקלב, א; כה"ח ד). אולם גם לדעת המחמירים, מי שציפורניו היו גזוזות בערב חג, רשאי לגזור אותן בחול המועד (מ"א, מ"ב ב; ערוה"ש ב). וכן מי שרגיל לגזור אותן בכל ערב שבת, רשאי לגוזרן בערב שבת של חול המועד, למרות שלא גזר אותן בערב חג (נחלת שבעה ב, נז).[5]
[5]. אמנם יש שהחמירו גם בזה ורק לצורך טבילת מצווה התירו כדברי הרמ"א. אולם אין לחוש לשיטתם כיוון שלדעת רוב הראשונים מותר לגזור ציפורניים בחול המועד ללא שום הגבלה, וגם לפי מנהג המחמירים רבו המתירים באופנים שהוזכרו למעלה (עיין כה"ח תקלב, ה' ז'). ועוד, שזו מחלוקת בדין דרבנן. עוד כתב בערוה"ש תקלב, ב, למנהג אשכנז, שמי שהיה טרוד מאוד לפני החג, רשאי בשעת הדחק ליטול ציפורניו בחול המועד.
