ככל המלאכות גם כתיבה אסורה בחול המועד, לפיכך אסור לכתוב ספרי תורה, תפילין ומזוזות, ואפילו אות אחת אסור לכתוב. וכן אסור לכתוב מסמכים משפטיים וחשבונות עסקיים, וכן אסור לכתוב עבודות ומבחנים (שו”ע תקמה, א; ו).
ואפילו לצורך המועד אסור לכתוב כדרך אומן, היינו באותיות מרובעות או אפילו בכתב רגיל תוך התאמצות ליישר את הכתב או לייפותו. אבל מותר לכתוב כדרך הדיוט לצורך המועד, כלומר, כדרך שאנשים רגילים לכתוב בלא מאמץ לייפות את הכתב. לפיכך, הרוצה לקנות מוצרי מזון למועד, רשאי לכתוב בכתב רגיל את רשימת המוצרים שהוא צריך.
וכן מותר לכתוב בכתב רגיל מכתב ידידות לחבר, שאף זה מצורכי המועד, שעל ידי כך מרבים שמחה וידידות. ובתנאי שלא יכוון את מלאכתו למועד, שאם הוא מעוניין לכתוב מכתבים לחבריו, לא ידחה את כתיבתם למועד (מ”ב תקמה, לא).
וכן מותר למי שרוצה להעניק מתנה לחברו, לכתוב לו דברי ידידות וברכה. ואם הוא רוצה לתת לו ספר, רשאי לכתוב עליו הקדשה (שו”ע תקמה, ה). ויש מחמירים בכל מה שהותר לכתוב בכתיבת הדיוט, לכתוב את השורה הראשונה עקומה, והרוצה להקל רשאי, שכך דעת רוב הפוסקים למעשה (עיין מ”ב לה).
גם כתיבה במחשב נחשבת כמלאכת הדיוט, לפיכך מותר לכתוב רשימת קניות במחשב, וכן מותר לשלוח מסרון בטלפון או מכתב ידידות בדואר אלקטרוני. אבל כל שאינו לצורך המועד אסור, שגם מלאכת הדיוט אסורה שלא לצורך המועד.
הלומד תורה ורוצה לסכם את הדברים בכתב הדיוט או במחשב כדי להתרכז יותר בלימודו, כיוון שכתיבתו לצורך מצווה – מותר (ולהלן יב, יא; יב, יג, יבואר דין כתיבה לצורך מצווה).
הדפסה במדפסת נחשבת לדעת חלק מהפוסקים כמלאכת אומן, ואף שפעולת ההדפסה פשוטה מאוד, כיוון שהתוצאה היא מלאכת אומן, נכון לכתחילה לחוש לדעת המחמירים, שלא להדפיס בחול המועד. (להלן יב, יד, יבואר דין כתיבה לצורך עבודת בית דין ודבר האבד).[8]
כתיבה במחשב בלא הדפסה: יש אומרים שאין בזה שום איסור, וגם שלא לצורך המועד מותר, הואיל ואין עושים דבר במציאות אלא רק יוצרים אותות אלקטרוניים, והרי זה ככתב שאינו מתקיים. אמנם מלאכת עבודה, כגון לצורך פרנסה, אסור (חוהמ”כ ו, צח). ויש אומרים שכתיבה במחשב היא מלאכת הדיוט, שכל שאינו לצורך המועד – אסור. ומה שאינו נשמר כגון כתיבה במשחק מותר לגמרי. וכן הלכה (הרב אליהו מאמר מרדכי יט, נד; חוט שני (יט, ו).
הדפסה במדפסת: יש אומרים שהיא מלאכת אומן, מפני שהתוצאה היא כמלאכת אומן (עפ”י א”ר תס, ו), ויש אומרים שהיא מלאכת הדיוט, שכל אדם יודע לעשותה (א”א בוטשאטש תקמה מהדו”ת). ועיין בחוהמ”כ ו, פט, ופס”ת תקמה, ב. והנראה למעשה שלכתחילה יש להחמיר, ולא להדפיס גם לצורך המועד. אולם בשעת הצורך, כמו לצורך שיעור תורה, אפשר לסמוך על סברת המקילים שסברתם נראית. ואם חסרון ההדפסה יגרום הפסד בלימוד, הרי זה מותר מדין דבר האבד. ועוד יש להקל בשעת הצורך מפני שלרוה”פ הוא ספק דרבנן, כי גם לסוברים שאיסור מלאכה בחוה”מ מהתורה, מסתבר שהכוונה רק למלאכות גדולות או מלאכות לצורך פרנסה.