מותר לנסוע בחול המועד לצורך טיול, שכל דבר שיהודים רגילים ליהנות בו ואינו מטריח, נחשב מצורכי המועד, ומותר לעשות למענו מלאכת הדיוט כנהיגה במכונית. אבל אסור לנסוע שלא לצורך המועד, כגון לצורך לימוד נהיגה, או כדי לראות דבר לצורך עבודה שלאחר המועד.
מותר לנסוע לצורך המועד באוטובוסים, רכבות ומוניות ולשלם עבור הנסיעה בהם. ואף מותר לנהגים יהודים לעבוד בשכר באוטובוסים ורכבות בחול המועד, מפני שיש בזה צורך לרבים. ולגבי נהגי מוניות, נכון שישבתו. ואם יש צורך ציבורי שימשיכו לעבוד, מותר להם לעבוד בחול המועד.[9]
הנצרך לנסוע במועד, רשאי לבצע במכונית תיקונים קלים שהדיוט יודע לבצע. וכן בעבר כשהיו רוכבים על סוסים, התירו חכמים לטפל בסוס כדרך הדיוט, היינו לתקן את פרסותיו (מו"ק י, א; שו"ע תקלו, א). לפיכך, מותר בשעת הצורך להחליף גלגל, וכן מותר לעשות פעולת תיקון קטנה שאינה מצריכה כלי עבודה מיוחדים או מיומנות של איש מקצוע. אבל תיקון מקצועי מותר רק לצורך דבר האבד (כמבואר להלן יב, ב).
מותר לרחוץ את שמשות הרכב, אבל רחיצת הרכב אסורה, מפני שכל העושה בחול המועד מלאכת תחזוקה שרגילים לעשות אחת לכמה שבועות – מזלזל במועד. אבל אם בעקבות טיול בחול המועד הרכב התלכלך מאוד, עד שמתביישים לנסוע בו, מותר לרחוץ אותו לצורך נסיעה במועד.
נראה שכל מה שהתירו טיולים בחול המועד הכוונה לטיולים קצרים שאינם מייגעים ומטריחים, אלא מצטרפים למגמת חול המועד – לנוח ממלאכה ולשמוח בסעודות ולימוד התורה. וכבר למדנו (לעיל א, ו; י, ו) שיש להקדיש כמחצית היום ללימוד תורה, וממילא זמן הטיולים הוא במחצית השנייה, שבה צריך לקיים גם את הסעודות. אמנם נראה שלשם עלייה לירושלים, עיר הקודש והמקדש, אפשר לקיים נסיעה ארוכה.