י – משמעות השינוי למצוות עונה

בעקבות חטא אדם הראשון והעונשים שנגזרו בעטיו, נוצר פגם בחיבור שבין האיש לאשתו. על פי התוכנית האלוקית האיש היה צריך להיות היוזם הראשון אבל אח”כ האשה היתה צריכה להשלים אותו בעמדה של שוויון, ועל ידי כך האהבה שביניהם היתה במעלה גבוהה. לאחר החטא ירדו שניהם ממדרגתם, וכיוון שנתרחקו מה’ ומשפע אורו, גם האהבה שביניהם לא יכלה להתגלות כראוי, וברכת פרנסתם נפגמה, ומתוך כך נפל עוד יותר מעמדה של האשה לעומת האיש, עד שנעשתה תלויה בו לגמרי לצרכי קיומה. גם מבחינה נפשית תלותה של האשה בבעלה גברה, עד שנעשתה זקוקה ליותר מחמאות ועינוגים כדי להיות בטוחה באהבתו וכדי לזכות בשמחה שלימה, וזהו שנאמר (בראשית ג, טז): “וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ” (עי’ לעיל ב, ב).

אמנם דווקא מתוך הנפילה הגדולה הזו תצמח עלייה גדולה יותר, וכמו שאמרו חכמים (ברכות לד, ב): “במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים”, שכן בסוף תהליך התשובה, מעמד האשה יעלה מעל מעמד האיש. מתוך התלות של האשה בבעלה, מתחיל תהליך של תיקון מוסרי עמוק לשניהם. לאשה – בכך שהיא נכונה לקבל יותר את הנהגת השכל התורני שבעלה מייצג. לאיש – שנדרש להתעמק יותר ברגשותיו ולבטאם, כדי לקיים את מצוות עונה ולשמח את אשתו כהלכה. ובכך, למרות המציאות הקשה שמושכת כל אדם לדאוג לעצמו, הם מתגברים על המסכים והמכשולים שגרם החטא, ומגלים את אהבתם, וניצוץ מן האחדות האלוקית חוזר לשרות ביניהם ובעולם, שהולך ומתעלה לקראת גאולתו.

יחד עם צמיחת הגאולה, בקיבוץ הגלויות ובניין הארץ שחוזרת להעניק את פירותיה בשפע, מתרחשת עלייה במעמד האשה, ועימה בשורה גדולה מן העתיד לחיבור שלם יותר בין האיש לאשה. אמנם כמו תמיד, בתחילה מגיעים פירות של בוסר, הרוחות החדשות של עליית מעמד האשה מערערות את יציבות מוסד המשפחה, ורבים מאוד נותרים בודדים ואומללים. במוסר הישן שייצב את המשפחה במשך דורות הם מואסים, ובלא תורה, הם לא מצליחים ליצור זוגיות נאמנה ומקודשת.

אבל הזוכים להיות נאמנים לערכי התורה ולהוראות ההלכה מצליחים לקיים את ברית הנישואין בנאמנות, תוך שהם זוכים לטעום מן הפירות הטובים שמתחילים להתגלות עם התקדמות תהליך הגאולה. אמנם המבנה הבסיסי של הקשר שבין האיש לאשתו, שיסודו במצוות התורה, לא ישתנה. על האיש מוטלת המצווה לחזר אחר בת זוגו, לקדש אותה לאשה, לשמח אותה במצוות עונה ולקיים את מצוות פרו ורבו, והמצווה על האשה להצטרף אליו. אלא שככל שנתקדם יותר, יתברר שעל ידי יכולת הקליטה, האשה מסוגלת לפתח את יוזמת האיש למדרגות הרבה יותר עמוקות, גבוהות ורחבות, ולהשפיע יותר ברכה לבעלה ולעולם. אז יתברר שגם בשלב שבו האיש יוזם, האשה, ברצונה הטוב, מניעה אותו ליזום. וגם בשלב שבו האשה מפתחת, האיש בציפייתו והערכתו אליה, מניע אותה לזה. אז יתגלה גם הצד הגברי שבנשים, והצד הנשי שבגברים.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ככל שמעמד האשה עולה בתהליך ההתפתחות ההיסטורי, ובתהליך ההתפתחות בתוך המסגרת הזוגית של כל זוג וזוג, כך על האשה להיות מודעת יותר לאחריות שלה לקיום ברית הנישואין. ובהקשבה עמוקה מאוד תגלה יחד עם בעלה צפונות מהמעמקים, וברגישות עדינות וענווה, תשתתף בתהליך בניין הקשר שביניהם. ועל ידי כך יזכו להרבות באהבה ושמחה, ויקיימו את מצוות עונה בשלימות, ויזכו לרוב ברכה ושלום.

והעולם יוקרן מאהבתם, וינוחם מהמתח שבין המינים. ואז התכונות הנשיות של ענווה וקבלה, השתוקקות וצימאון לקשר, תכונות שנראות לעיתים כנובעות מחולשה וחסרון מעמד, כמדבר שממה שאין לו קיום עצמי – יהפכו למקור ברכה לעולם כולו. “כִּי נִחַם ה’ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה’ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה” (ישעיהו נא, ג). “וּפְדוּיֵי ה’ יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה” (שם נא, יא).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן