ז – ההנהגה הגלויה והנסתרת בעולם הזה

גם בתקופות שבהן מעמד האיש היה בשיאו, במבט מעמיק, ניתן היה להבחין בהשפעתן הגדולה של הנשים. מפני שגם כאשר ההנהגה הגלויה נתונה לגברים, מעלתן הגדולה של הנשים חבויה במעמקים ומעניקה כוח ותעצומות לגברים להגשים את תפקידם. אמנם לצורך הגדרת המטרות ופריצת הדרך ההנהגה ניתנה ביד הגברים, אולם בשעות גדולות שבהן היה צורך בהתקשרות עמוקה ושלימה יותר אל האמונה, דווקא הנשים הצליחו לעמוד במשימה יותר מהגברים.

לאחר שמשה בושש לרדת מהר סיני, בקשו הגברים לעשות להם עגל, כדוגמת הפסילים שהיו במצרים, ודרשו מנשותיהם לתרום את נזמיהן כדי לעשותו. אבל הנשים “לא קבלו עליהן ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו: לעשות שיקוץ ותועבה, שאין בו כוח להציל? לא נשמע לכם! ונתן להן הקב”ה שכרן בעולם הזה שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים. ונתן להן שכר לעולם הבא, שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים, שנאמר (תהלים קג, ה): הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי” (פרקי דרבי אליעזר מה).

גם בשעה שהגברים נתייראו לכבוש את הארץ וחטאו ושמעו לעצת המרגלים, הנשים לא השתתפו עמם בחטא, ולכן רק על הגברים נגזר שלא יכנסו לארץ ולא על הנשים. וכן מצינו שבנות צלפחד חיבבו את הארץ ורצו לנחול אותה (תנחומא פנחס ז). וכן “דרש רבי עקיבא: בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים” (סוטה יא, ב, לעיל א, ח). ועל העתיד אמרו: “אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור” (מדרש זוטא רות ד, יא).

לכן במתן תורה היתה הפנייה אל הנשים תחילה, שנאמר (שמות יט, ג): “כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל”, ופירשו חכמים: תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב אלו הנשים, שלהן תאמר בלשון רכה. וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אלו הגברים, שאליהם תדבר בלשון קשה המתאימה לביאור עונשי התורה ודקדוקיה. וממה שנאמר “כֹּה תֹאמַר” למדו שיש להקפיד על הסדר, היינו שתאמר לנשים תחילה (מכילתא, והובא ברש”י). מפני שהחזון הגדול של התורה שבאמירה רכה הכל יובן ויתוקן, ואף שנגיע לכך רק בעתיד, ובינתיים יש להקדים את הנהגת הגברים, בעת מתן תורה יש להקדים את הנשים, שמבטאות את החזון השלם.

וכן למדנו את היחס לכבוד תורה וכבוד תלמידי חכמים מהאשה השונמית, שהיתה הולכת לקבל את פני הנביא בשבתות וראשי חודשים (מלכים ב’ ד, כג; ר”ה טז, ב). ואין זה מקרה שהיחס לכבוד התורה נלמד מאשה, מפני שהנשים שייכות יותר לצד הכללי העליון שבתורה (שיחות הרצי”ה שמות עמ’ 178-181). כיוצא בזה אמרו חכמים (ברכות יז, א): “גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים”. וביארו חכמים, שהן זוכות לכך מפני שהן שולחות את בניהן ללמוד תורה, ומעודדות את בעליהן ללמוד תורה בבית המדרש, וממתינות להם בשמחה עד שיסיימו את לימודם בלי להאיץ בהם לשוב הביתה בהקדם. בגלוי מעמד הגברים שלומדים תורה גבוה יותר, אולם בפנימיות כיוון שהן אלה שגורמות לכך שלימוד התורה יתקיים בישראל, מעלתן גבוהה יותר. מבחינה חיצונית מעלתן מפני שהן מעודדות את הלימוד, אבל מבחינה פנימית מעלתן מפני שהחיבור הפנימי שלהן אל התורה עמוק יותר.[5. צריך לציין שהפירוד בין איש לאשתו מבטא פירוד בין העולם לבוראו, בין כנסת ישראל לקב”ה, וכפי שהתבאר לעיל א, ו; ג, טו, 10. כהמשך לכך ראוי להעיר לגבי חטא העגל והמרגלים, שאם היו הגברים והנשים יותר באחדות, יש לשער שלא היו חוטאים, כי הגברים היו מבינים, שהאמונה של הנשים אינה זרה להם, אלא את יסודה למדו הנשים מהם, ומתוך כך היו מתחזקים ועומדים בניסיון. וכן לגבי הנשים שחטאו והחטיאו יותר בגילוי עריות בדורות שלפני החורבן, כמבואר בנביא, יש לשער שאם היתה יותר אהבה בינן לגברים, היו קולטות מהם את ההגדרות של התורה, ועל ידי כך היו יכולות לעמוד בפני היצר.

עוד יש לציין, שבדומה למה שלמדנו שבסתר השפעת הנשים חשובה יותר, למדנו בפסחים נ, א, על רב יוסף בנו של רבי יהושע בן לוי שחלה וכמעט מת ועלתה נשמתו למעלה וחזר לחיים. ושאלו אביו, מה ראית למעלה, והשיב: “עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית”. בעולם הזה רואים את החיצוניות, ובעולם האמת את הפנימיות. ]

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן