לפני שקובעים את המזוזה במזוזת הפתח, עומדים ומברכים: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קִדשנו במצוותיו וצִוונו לקבוע מזוזה” (שו”ע רפט, א). כאשר בעל הבית מינה שליח לקבוע עבורו את המזוזה, יברך השליח בנוסח כללי: “על קביעת מזוזה” (רמב”ם ברכות יא, יג). כיוצא בזה, כאשר הבית בבעלותם של שותפים רבים, אם אחד מהם יקבע את המזוזה, יברך: “לקבוע מזוזה”, ואם אדם אחר יקבע בשליחותם, יברך: “על קביעת מזוזה”. ואם החליפו את הנוסחים – יצאו ידי חובה.
לכתחילה מצווה על אדם לקיים את מצוותיו בעצמו ולקבוע את המזוזה בידיו ולא על ידי שליח (מ”ב רנ, ג), אך אם מגמתו להוסיף כבוד למצווה, יוכל לכתחילה לבקש מאדם נכבד שיקבע עבורו את המזוזה (תבואות שור כח, יד; שיורי ברכה רסד, א).
הקובע כמה מזוזות בזו אחר זו – מברך ברכה אחת על כולן (רמ”א רפט, א). הפסיק המברך ודיבר בעניין אחר בין הברכה לקביעת המזוזה – הפסיד את הברכה וצריך לחזור ולברך. אך אם הפסיק אחר שכבר קבע מזוזה אחת, למרות שנהג שלא כהלכה, כיוון שהברכה כבר חלה על המזוזה הראשונה, לא יברך שוב על המזוזות שחשב לקבוע בעת שבירך (עי’ מ”ב ח, כח).
הסיר את המזוזה כדי לבודקה ומצאה כשרה, ומיד חזר לקבוע אותה במקומה, אינו מברך, כיוון שלא הסיח את דעתו מהמזוזה. אך אם מצא שהיא פסולה, ובא לקבוע מזוזה אחרת, עליו לברך על קביעתה (ערוה”ש רפט, ד). בדק כמה מזוזות ונמצאו כולן כשרות, אם מיד יחזור לקבוע כל מזוזה במקומה, אינו צריך לברך. ואם יחליף בין המזוזות, כיוון שהן נקבעות במקום חדש, עליו לברך.[2]
לדעת רבים, אם נפלה המזוזה, כשישוב לקובעה יברך (ר”ש קלוגר, ספר סת”ם מזוזה ב; פת”ש רפט, א; מהר”ם שיק יו”ד רפה; ערוה”ש רפט, ד; מנחת שלמה א, סט, ועוד). ואף שאם הטלית נפלה בלא כוונה, אין מברכים על ההתעטפות בה, מפני שבכל משך התפילה אין מסיחים את הדעת ממנה (לעיל א, ו, 7), כאן שאין אדם חושב תדיר על מזוזה שקבועה בביתו, אם נפלה צריך לברך על קביעתה (אמנם ביבי”א ח”ג יו”ד יז, יא, כתב שמספק לא יברך, ואולי אם יעברו כמה שעות, גם לדעתו יברך).
