ז – בצד ימין

[9]. מנחות (לד, א): “בֵּיתֶךָ” – דרך ביאתך מן הימין, דכי עקר איניש כרעיה – דימינא עקר” (כשאדם מתחיל ללכת, מתחיל ברגל ימין). כתב רמב”ם (מזוזה ו, יב): “ואם קבעה משמאל פסולה”. וכ”כ טור ושו”ע (רפט, ב). כאשר לא ברור מהי דרך הכניסה לפתח, כגון שיש שני חדרים שלכל אחד כניסה מהרחוב או מחדר אחר, ויש פתח ביניהם, אמרו חכמים (מנחות לג, א): “הלך אחר היכר ציר”. היינו החדר שאליו הדלת נפתחת, הוא הצד שאליו נכנסים (פסקי רי”ד שם). יש אומרים שבכל פתח שבין שני חדרים הולכים אחר היכר הציר (זרע אמת יו”ד קלד; דעת קדושים רפט, יא). אולם לרוב ככל הפוסקים, כִיווּן הכניסה הוא העיקר, ורק כשיש ספק מהו הכיוון – הולכים אחר היכר ציר. וכ”כ יוסף אומץ כט, פת”ש (רפט, ד), שאילת יעב”ץ (א, ע), שואל ומשיב (תליתאה ב, קסו), ערוה”ש (רפט, ח), ועוד רבים.

אם לא יודעים מהי דרך הכניסה וגם אין היכר ציר, כיוון שדרך הכניסה משני הכיוונים, יכול בעל הבית להחליט באיזה צד יקבע את המזוזה. שכן עולה מהירושלמי (מגילה ד, יב), על פי קרבן העדה. וכ”כ רש”ק סת”ם מזוזה ז, מקדש מעט (רפט, יג), מנחת פתים (יו”ד כג), (ולשולחן גבוה רפט, יא, גם כשברור מהו הימין בדיעבד בשמאל כשר). אם אחד משני החדרים חשוב מהשני, יש מקום שיחליט שהכניסה היא אל החדר החשוב, שכן כתבו כמה פוסקים, שדרך הכניסה היא לחדר החשוב (חסד לאברהם אלקלעי יו”ד טז; ח”א טו, יח; דה”ח; קיצוש”ע יא, ד). בדלת הזזה, נראה ש’היכר ציר’ הוא הצד שבו היא נמצאת, ואם היא בתוך עובי הכותל, אזי אין לה ‘היכר ציר’.

בתשובה מאהבה (א, סא), וקונטרס המזוזה (רפט, כה), הורו שהחדר החשוב קובע יותר מאשר היכר ציר, ויצרו מדרג מורכב שקשה ליישום וגם מנוגד לרוב הפוסקים, כמבואר לעיל. ויש סוברים שתמיד דרך הכניסה נקבעת לכיוון החדר החשוב, גם כשבפועל הוא בניגוד לכיוון הכניסה (איש מצליח א, יו”ד לה; שבות יצחק א, ג בשם הרב אלישיב). ודעתם מנוגדת לדברי רוב ככל הפוסקים ולמהלך הסוגיה.

[10]. בשו”ת מהרי”ל צד, כתב שדין חצר סגורה כדין חדר פנימי, וקובעים את המזוזה בימין הנכנסים אליה, כי זוהי דרך הכניסה, מהבית לחצר. והביאו את דבריו להלכה: ב”י (רפט, ג), ט”ז ד. וכן הדין במרפסת. וכ”כ חקרי לב (ג, קכט), שו”מ (תליתאה ב, קסו), רש”ק (סת”ם מזוזה ד), גידולי הקדש (רפט, ח), מנחת פתים (יו”ד כג), מסגרת השולחן (יא, ב), חבלים בנעימים (ב, יו”ד סז), אג”מ (יו”ד א, קפא) ועוד.

מנגד, יש סוברים שלעולם הכניסה היא מחוץ לבית אל הבית, ולכן יקבע בימין הנכנס לבית, וכן אומרים: “נצא לחצר”, ולא: “ניכנס לחצר”. כ”כ בית מאיר (רפט, ד), ישועות מלכו מזוזה (ו, א), הרב הנקין (כתבי הגרי”א הענקין א, קסז), שבט הלוי (ג, קנ). בנוסף, יש מקום לומר שהחצרות הסגורות של פעם נועדו לשימושי הבית כבישול, ולכן נחשבו כחדר, אבל כיום אינן כחדר, ולכן אף ההולכים בשיטת מהרי”ל אולי יסכימו לכך (עי’ חזו”א יו”ד קסח, ה). למעשה, כיוון שיש דעות לכאן ולכאן, ולא ניתן להכריע, הרי שמדובר במצב של ספק, ואזי כפי שלמדנו בהערה הקודמת שני הצדדים כשרים, ובעל הבית יחליט היכן לקבוע את המזוזה. מרפסת קטנה שאין בה שטח של שש עשרה אמות מרובעות, פטורה ממזוזה לרוב הפוסקים (שלא הסכימו לחמודי דניאל, להלן ז, ז), ואם ירצה להחמיר אפשר שעדיף שיקבע בצד ימין הכניסה מהמרפסת לבית. שמעתי מאבי מורי ששמע מהרב רענן שביקר אצל הרב הרצוג וראה שקבע מזוזה בימין הכניסה למרפסת, ואמר לו שלמרן הרב קוק זצ”ל קובעים בימין הכניסה לבית. אמר הרב הרצוג: “אין משיבים על הארי”, והעביר את המזוזה לימין הכניסה לבית. מכאן שהרב הרצוג סבר שבשני הצדדים יוצאים, אלא שנהג כמו רבים, וכששמע את דעת הרב קוק, משום כבודו שינה.

כאשר יש פתח מהחצר לרחוב אך רק לפרקים נכנסים דרכו לחצר ולבית: יש אומרים שהולכים אחר היכר ציר (דעת הפוסקים כמהרי”ל בחצר סגורה, וכפי שביארום הרב שלמה קלוגר, סת”ם מזוזה ד; שואל ומשיב תליתאה ב, קסו). ורבים סוברים שדינו כשאר פתחי בתים, שצריך לקבוע בימין הכניסה לבית (חבלים בנעימים ב, יו”ד סז; צור יעקב קד; אג”מ א, קפא). וזאת בנוסף לסוברים שאף בחצר סגורה קובעים בימין הנכנס לבית. בפועל, גם לדעה הראשונה כך נוהגים למעשה, שכן היכר הציר הוא כלפי פנים, ואם לא, אזי זה מטעם בטיחותי.