ציוותה התורה על כל אדם מישראל, לקבוע מזוזה על פתחי ביתו וחדריו. המזוזה היא קלף שעליו כתובות שתי הפרשיות שנצטווינו לכתוב על מזוזות הבית: פרשת ‘שמע’ (דברים ו, ד-ט), ופרשת ‘והיה אם שמוע’ (שם יא, יג-כא), שנאמר בהן: “וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ”. פרשיות אלו אנו אומרים גם במסגרת מצוות ‘קריאת שמע’. גם בתפילין שיש בהן ארבע פרשיות, נכללות שתי פרשיות אלו.
ככלל, בפרשת ‘שמע’ אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים, ובפרשת ‘והיה אם שמוע’ עול מצוות (ברכות יד, ב; ראו פנה”ל תפילה טו, א; ג-ד). באופן מפורט יותר, בפרשת ‘שמע’ נאמרו יסודות אמונת הייחוד שהתגלתה לעולם דרך עם ישראל, כמו שנאמר: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלוֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”. מתוך ההכרה שה’ אחד מובן שהוא מחייה את הכל, וכל הערכים מקבלים את משמעותם מתוך הדבקות בו, ולכן “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹוהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ”. כדי שהאמונה תלווה את חיינו, נצטווינו שיהיו דברי התורה על לבבנו, ונלמדם את ילדינו, ונעסוק בהם בשבתנו בבית ובעת שנלך בדרכנו, בשוכבנו ובקומנו.
בפרשת ‘והיה אם שמוע’ מבואר יסוד ההשגחה האלוהית, לפיו, אם נשמע בקול ה’, נאהב אותו ונקיים את מצוותיו, נזכה לברכה האלוהית – הגשם ירד בעיתו, והארץ תיתן את יבולה. אך אם נעבוד אלהים אחרים או נשתעבד ליצרים הרעים או נסגוד לאידיאולוגיות זרות, שאף הם אלילים – יפסיק ה’ להעניק לנו את ברכתו, נאבד מעל הארץ הטובה שנתן לנו ונצא לגלות. אך גם העונש כמו המצוות – לטובתנו, כדי שנחזור בתשובה, כמו שנאמר בסיום הפרשה: “לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ”.
כדי שהרעיונות הללו ילוו אותנו תמיד בבואנו אל הבית ובצאתנו ממנו, נצטווינו לקבוע אותם על מזוזות פתחינו. פירוש המילה ‘מזוזות’ שבתורה – הקורות האנכיות הניצבות משני צידי הפתח, עליהן נשען המשקוף. עם הזמן עבר הכינוי ‘מזוזה’ לקלף עליו כתובות פרשיות ‘שמע’ ו’והיה אם שמוע’.
המצווה היא לכתוב את פרשיות המזוזה בדיו על הקלף בכתב סת”ם לשם קדושת מזוזה (להלן י, ד; ו-י; טז). כותבים את שתי הפרשיות על קלף אחד ובעמודה אחת (שו”ע רפח, א-ב). הרווח שעושים בין שתי הפרשיות הוא של פרשיה סתומה, ואם עשאה כפרשיה פתוחה – כשרה (שו”ע רפח, יג; לעיל ד, ט).
גוללים את המזוזה מסוף השורה לתחילתה (שו”ע רפח, יד), מכניסים אותה ל’בית מזוזה’, וקובעים אותה על מזוזת הפתח באופן שהשורה הראשונה כלפי מעלה (להלן הלכה ד). לפני קביעת המזוזה מברכים (להלן הלכה ג). קובעים את המזוזה בצד ימין של הנכנס (להלן ז), בחלל הפתח (להלן ח), ובשליש העליון (להלן ו). מצווה לקבוע מזוזה גם בשערי חצרות וערי ישראל, שנאמר “וּבִשְׁעָרֶיךָ” (להלן ז, ו).
