היחס הראוי להורים מורכב משתי מצוות, האחת מורא, שנאמר (ויקרא יט, ג): “אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ”, והשנייה כיבוד, שנאמר (שמות כ, יב): “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ”. שאלו רבותינו (קידושין לא, ב): איזהו מורא ואיזהו כיבוד? וענו: מורא, לא עומד במקומו המיוחד לו, ולא יושב במקומו המיוחד לו, ולא סותר את דבריו. כיבוד, מסייע לו בכל מה שצריך, מאכילו ומשקהו, ואם צריך – מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
ונשאלת השאלה, מדוע במצוות המורא הקדימה התורה את האם, ואמרה: “אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ”, ואילו במצוות הכיבוד הקדימה התורה את האב, ואמרה: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ”. מדוע שינתה התורה, ופעם הזכירה את האם ראשונה ופעם את האב? ענה על זה רבי יהודה הנשיא, ואמר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מכבד את אמו יותר מאשר את אביו, מפני שמשדלתו בדברים ומפייסתו, לפיכך, הקדים הקדוש ברוך הוא את האב בכבוד, כדי שיכבד אדם את אביו כשם שהוא מכבד את אמו. וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מתיירא מאביו יותר מאשר מאמו, לפיכך, הקדים הקדוש ברוך הוא מורא האם למורא האב, כדי שיירא אדם מאמו כשם שהוא ירא מאביו (קידושין ל, ב). בהמשך הפרק פעמים שאביא דוגמאות בלשון זכר, אולם כפי שלמדנו בתורה ובדברי חכמים, במצוות כיבוד הורים, האב והאם, הבן והבת שווים, מלבד במקום שיצוין אחרת.
