רבים חושבים בטעות שהנישואין נועדו בעיקר כדי לקיים את מצוות פרו ורבו, אולם האמת שערך הנישואין גדול ונעלה יותר. כדי להבין זאת צריך לחזור ליסודות האמונה: הקב”ה ברא את העולם כשהוא חסר, על מנת שבני האדם יוכלו לתקנו ולעשותו טוב ומאושר, ועל ידי כך יזכו להיות שותפים עם הקב”ה בכל הטוב שבעולם, ושמחתם בו תהיה שלימה. הפירוד הוא החיסרון העמוק ביותר שישנו בבריאה. אמנם ה’ אחד ברא את כל הברואים, אולם כיוון שהסתיר את אורו, נעשו הברואים נפרדים ממנו יתברך, וממילא גם נעשו נפרדים זה מזה, כשכל אחד דואג לעצמו. מזה נובעים כל הסכסוכים, המחלוקות, הקטטות והמלחמות. עיקר מגמת אמונת ישראל לצלוח את המסכים ולהאמין בה’ אחד ולגלות את האחדות בעולם. העולם הזה נקרא ‘עלמא דפירודא’ ו’עלמא דשיקרא’ – עולם הפירוד והשקר, שאין מכירים בו את שורש האחדות, וכל הרעות שבעולם נובעות מזה. לעומת זאת, עיקר אמונת ישראל היא אמונת הייחוד, אמונה בה’ אחד, ובכך אנו מתקנים את העולם.
זאת גם הסיבה לחשיבותה הגדולה של מצוות יישוב הארץ, שהיא מחברת שמיים וארץ, כי הפירוד היסודי ביותר הוא הפירוד בין השמיים והארץ, שמתבטא בפירוד בין הרוח והחומר, בין החזון למציאות, בין הבורא והבריאה. על ידי מצוות יישוב הארץ מתגלה שה’ הוא האלוהים בשמיים ובארץ, וכל העניינים הארציים מקושרים לקדושה. לכן אמרו חכמים (כתובות קי, ב): “כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה… וכאילו עובד עבודה זרה” (עי’ להלן ג, טו). ערך האחדות הוא גם היסוד לחשיבותה היתירה של מצוות “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא יט, יח), שעליה אמר רבי עקיבא שהיא “כלל גדול בתורה” (ספרא שם).
עתה אפשר להבין את גודל מעלת מצוות האהבה והשמחה שבין איש לאשתו, שעל ידה מקיימים את מצוות “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” באופן השלם, והיא מבטאת את האחדות הגדולה ביותר, שהיא מאחדת לגמרי שני אנשים נפרדים ושונים. אחדות זו היא כפולה ומכופלת, אחדות של איש ואשתו, ואחדות של הנשמה והגוף. פעמים רבות יש ניגוד בין הנשמה והגוף, הנשמה נכספת לתענוגים רוחניים ומתוך כך אל הטוב, והגוף נמשך לתענוגים גופניים ומתוך כך לרע, הנשמה חפצה בנצח והגוף בהווה החולף. במצווה זו הנשמה והגוף מתלכדים יחד, ואף היצר הרע מתהפך לטובה. על ידי מצווה זו, הרעיון הנאצל של נאמנות ואחדות מתחבר עם התענוג הגשמי הגדול ביותר. הערך המוסרי של התמסרות מוחלטת מתחבר עם השמחה הגדולה ביותר, והשמחה הגופנית החולפת מתאחדת עם הקיום הנצחי לדורות (פנה”ל שמחת הבית וברכתו א, א-ח).
