נחלקו המנהגים כיצד צריך להיות בפועל מנהג ‘מהדרין מן המהדרין’. למנהג יוצאי ספרד, עיקר ההידור שידליקו נרות לפי מספר הימים. וגם כאשר בני הבית מרובים, רק אחד מבני הבית מדליק את נרות החנוכה לפי מספר הימים היוצאים, ביום הראשון מדליק נר אחד, ביום השני שניים, ובשמיני שמונה. מפני שהמטרה להראות את מספר הימים שהנס נמשך, שבזה מתפרסם הנס יותר. ואם היו מדליקים נרות כנגד כל אחד מבני הבית בטפח הסמוך לפתח, לא היה ניכר מספר הימים, כי הנרות של כל בני הבית היו מצטרפים ומבלבלים את החשבון. וכיוון שרק אחד מדליק, מן הראוי שגדול הבית ידליק עבור כולם.
אם הילדים מבקשים להדליק נרות, אפשר לתת להם להדליק חנוכיה לעצמם, ובלבד שיקפידו להפריד בין החנוכיות, ולמנהג רבים מיוצאי ספרד לא יברכו, ולדעת מו”ר הרב מרדכי אליהו זצ”ל עד גיל בר מצווה רשאים לברך. ואם גם לאחר מכן ירצו להדליק נרות בברכה, ואביהם מסכים לכך, יוכלו לסמוך על הרב שלום משאש זצ”ל, שכתב שגם בוגרים שרוצים לזכות בברכה, רשאים לכוון שלא לצאת בהדלקת אביהם, ואזי יוכלו להדר להדליק נרות בברכה (ילקוט שמ”ש או”ח קצב).
