אין התורה כחכמות הטבע, שאותן אפשר ללמוד ולהבין ללא הכנות נפשיות מיוחדות, אלא התורה היא דבר אלוקים, ועל כן ללא הכנות מתאימות אי אפשר לקולטה כראוי במוח ובלב. ההכנות הן המידות הטובות. אדם שאינו מתוקן במידותיו לא יוכל להבין כראוי את תורת ה’. המידות הטובות של ישראל הן התשתית לבחירתם מכל האומות לקבל את התורה. זהו שאמרו חכמים (יבמות עט, א): “שלושה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, הביישנין (במובן של יראי שמיים) וגומלי חסדים”.
מכל המידות הרעות, אשר כולן מעכבות ופוגעות בלימוד, אין מידה מזיקה כמידת הגאווה. דברי תורה נמשלו למים, שנאמר (ישעיהו נה, א): “הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם”, ללמדנו שהיא נותנת חיים לעולם כמים, ולומר לנו, שכשם שהמים נוזלים וזוחלים למקום נמוך, כך התורה אינה נקלטת במוחם של גסי הרוח וגאוותנים. אלא רק מי שהוא עניו וצנוע יכול לקלוט את התורה האלוקית (תענית ז, א).
גם מי ששקוע בתאוות גשמיות או תאוות ממון, אינו יכול להתעלות ולהתקשר כראוי לתורה האלוקית. לכן הרוצה להתגדל בתורה ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ייגרר אחר התאוות, ולא יבקש לקנות תורה יחד עם עושר וכבוד. אלא יקדיש את חייו ללימוד התורה, ואפילו אם יצטרך לשם כך לאכול פת במלח ולשתות מים במשורה ולישון על הארץ, ימשיך לעמול בתורה. שרק מי שמוכן להתמסר בכל כוחו ללימוד התורה יכול לזכות בה (עי’ רמב”ם הל’ ת”ת ג, ו).
