יא – המצווה לזכור את הלימוד

יסוד חשוב במצוות תלמוד תורה, שהמטרה היא לדעת ולזכור את מה שלומדים. יש טועים לחשוב שהעיקר הוא להבין את מה שלומדים בעת הלימוד אבל אח"כ אין צורך לחזור על הלימוד כדי לזוכרו. אבל האמת, שהעיקר הוא לדעת את התורה. וכן אמרו חכמים (קידושין ל, א): "וְשִׁנַּנְתָּם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". כלומר, המצווה להבין ולזכור את דברי התורה (כמבואר בהערה 1). על ידי כך יוכל כל אדם לקיים כראוי את מצוות התורה. בנוסף לכך, מעלה גדולה לאדם שדברי תורה, שהם דברי אלוקים חיים, יהיו מונחים בזכרונו, שעל ידי כך הוא דבק בתורה ובנותן התורה, וכל חייו מתרוממים ומתקדשים ומקבלים השראה והדרכה מדברי התורה.

אמרו חכמים: "כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו". שכן הוא מאבד ביודעין דברי אלקים חיים. אבל אם שכח מחמת אונס, שהיה טרוד במלאכתו ולא התפנה ללימודו, אינו מתחייב בנפשו. אבל כשיוכל, עליו לחזור על תלמודו (אבות ג, ח). וכן מובא במסכת סנהדרין (צט, א): "רבי יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. רבי יהושע אומר: כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת". ויש אומרים שהשוכח אחד מיסודות התורה מחמת שהתרשל ולא התאמץ לזוכרו, עובר באיסור תורה, שנאמר (דברים ד, ט): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (מנחות צט, ב).

אמנם ישנו הבדל בין התקופה שבה היה אסור לכתוב את דברי התורה שבעל פה, שאז היתה חובה גמורה לזכור את התורה שבעל פה, שאם לא כן, לא היתה דרך לחזור ולהיזכר בהם. אבל כיום, שמותר לכתוב את דברי התורה שבעל פה, ולא זו בלבד אלא שבזכות הדפוס ומאגרי המידע השונים, ניתן בקלות להיזכר בכל דבר תורה והלכה, החובה היא לזכור את יסודות התורה הנצרכים להדרכת החיים השוטפים, ורק אם אותם שוכחים עוברים באיסור שכחה.[5]

החזרות המרובות על הלימוד מבטאות את הדבקות של הלומד בדברי התורה. וידוע שהגר"א היה בודק את תלמידיו לפי יחסם לחזרות. שכל תלמיד שראה שהחזרות משעממות אותו – ידע שלא יצליח להיות תלמיד חכם גדול. וכל מי שהחשק והשמחה שלו בלימוד היו גוברים עם כל חזרה נוספת – ידע שהוא מסוגל להגיע להשגות גבוהות בלימוד.


[5]. אמנם לדעת שועה"ר הל' ת"ת ב, ד, גם בזמן שהספרים מצויים ועל ידם אפשר להיזכר במה שנשכח, האיסור לשכוח נשאר במלא תוקפו. אולם לדעת ר' חיים מוולוז'ין הדברים אמורים על הראשונים שלמדו בעל פה (כתר ראש סי' סז). וכ"כ רא"ד מבוטשאטש בדברי דוד לאבות ג, ח. ועי' בס' בתורתו יהגה פרק י'. אולם נראה שלכל הדעות יש מצווה לחזור הרבה כדי להתקשר לדברי התורה ולדעת לקיים את מצוותיה.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן