נאמר בתורה בקשר למצוות הציצית (במדבר טו, לט): “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם”, מכאן שזמנה של מצוות הציצית הוא בשעה שבאופן טבעי אפשר לראות, כלומר ביום, ואילו בלילה גם בגד של ארבע כנפות פטור מן הציצית (מנחות מג, א).
אלא שישנן שתי אפשרויות להגדרת החיוב שביום, הדגשת הזמן או הדגשת הבגד. דהיינו, אפשר לומר שכל בגד מרובע, אם לובשים אותו ביום חייבים להטיל בו ציצית, ואם לובשים אותו בלילה פטורים מן הציצית. האפשרות השנייה, לפי סוג הבגד, אם הוא בגד שרגילים ללכת בו ביום, כמו רוב הבגדים, חייב בציצית גם כאשר לובשים אותו בלילה. ואם הוא בגד שמוגדר כבגד לילה, כמו למשל כתונת לילה, פטור מציצית גם אם לובשים אותו ביום.
גדולי הראשונים נחלקו בשאלה זו: הרמב”ם פסק שהולכים לפי הזמן, וכל בגד שלובשים בלילה פטור מציצית, ואפילו שהוא מוגדר כבגד יום. ואילו הרא”ש פסק שהעיקר הוא סוג הבגד, לאמור: בגד יום חייב בציצית אף אם ילבשוהו בלילה, ובגד לילה פטור מציצית אפילו אם ילבשוהו ביום.
למעשה, אנו מתחשבים בשתי השיטות גם יחד. ואם לפי שיטה אחת בגד מסוים חייב בציצית, נטיל בו ציצית למרות שלדעה השנייה הוא פטור. אך מאידך גיסא, כל זמן שלא תהיה הסכמה בין שתי השיטות שבגד זה חייב בציצית – לא נברך עליו (שו”ע או”ח יח, א).
למשל, אדם שיתעטף בטלית קטן בלילה, או חזן בתפילת ערבית שמתעטף בטלית גדול, לדעת הרא”ש הוא חייב בציצית, ולדעת הרמב”ם פטור. ולכן יש לדאוג שיהיו בטלית ציציות כשרות, כפי שיטת הרא”ש, אבל אין לברך את הברכה בשעת ההתעטפות, כפי שיטת הרמב”ם.
