ו – חומר הטלית

בעבר הבגדים הנפוצים ביותר היו מצמר או פשתים, ואילו בגדי משי או כותנה ושאר חומרים היו פחות מצויים, ולכן בדרך כלל בגד המוזכר בתורה עשוי מצמר או מפשתים. יש אומרים על פי זה, שכשנאמר בתורה “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם”, הכוונה לבגד העשוי מצמר או פשתים. אבל בגדים העשויים משאר מינים, כמו למשל משי או כותנה, פטורים על פי התורה ממצוות הציצית. אלא שחכמים הוסיפו ותקנו שכל בגד בעל ארבע כנפות, מכל מין שהוא, יהיה חייב בציצית (רי”ף ורמב”ם עפ”י דעת רב נחמן במנחות לט, ב).

לעומת זאת יש סוברים, שכיוון שהתורה לא הזכירה במפורש את הצמר והפשתים ביחס למצוות הציצית, ממילא כל בגד שיש בו ארבע כנפות חייב בציצית מן התורה (תוס’ ורא”ש ע”פ דעת רבא במנחות לט, ב). למעשה פסק ב’שולחן-ערוך’, שרק בגד מצמר או פשתים חייב מן התורה בציצית, ואילו שאר המינים חיובם מדברי חכמים. והרמ”א פסק שכל מיני הבגדים חייבים בציצית מן התורה (שו”ע או”ח ט, א).

לסיכום: כולם מסכימים שישנו חיוב להטיל ציציות בכל בגד מרובע מכל מין שיהיה ואף מברכים על ציצית זו. המחלוקת היא, אם שורש המצווה להטיל ציציות בבגד שאינו מצמר או פשתים מהתורה או מדברי חכמים.

לכאורה יש לשאול, וכי מה אכפת לנו אם חיוב הציצית בבגדי משי וכותנה מהתורה או מדברי חכמים, הרי לכל הדעות צריך להטיל בהם ציציות. התשובה, ישנו הבדל בחשיבות בין מצווה מן התורה למצווה מדברי חכמים, ומעלתה של מצווה מן התורה עולה בהרבה על מצווה מדברי חכמים.

לכן, למרות שגדולי אשכנז הראשונים (תוס’, רא”ש ומרדכי) פסקו שכל סוגי הבגדים חייבים בציצית מן התורה, למעשה כתבו גדולי אשכנז האחרונים, שעדיף לעשות את הטלית מצמר, כדי להיות בטוחים שעל פי כל השיטות מקיימים מצווה מן התורה (מ”ב ט, ה).

דין מיוחד ישנו במצות ציצית, שהתירה התורה להטיל פתיל תכלת שעשוי מצמר בבגד שעשוי מפשתן, ואף שלכאורה הדבר אסור משום שעטנז, כיוון שמצוות עשה דוחה לא תעשה – הדבר מותר. אולם גזרו חכמים שלא לעשות בגד מפשתן ולהטיל בו ציציות צמר, שמא יגיע לאיסור שעטנז בלבישתו כשהוא פטור מציצית (מנחות מ, א). ואף בזמן שהתכלת אינה מצויה, נהגו שלא לעשות טלית מפשתן (שו”ע ורמ”א ט, ו; מ”ב יז. ראו להלן יג, י, 11).

בגד עור פטור מציצית, מפני שאינו נעשה על ידי אריגה כדרך הבגדים, אלא מטבעו הוא עשוי משטח אחד (שו”ע י, ד; לבוש, שועה”ר). וכן יריעת ניילון שמכינים ממנה סינר או מעטה להגן על פועלים בעבודתם, פטורה מציצית.

יש אומרים שגם בגד שעשוי מחוטים סינטטיים פטור מציצית (אג”מ או”ח ב, א). אולם לדעת רוב האחרונים, יש הבדל בין בגד עור לבגד מחוטים סינטטיים. העור מטבעו אינו עשוי כבגד, כי אין בו חוטים, ולכן הוא פטור מציצית. אבל כאשר עושים בגד מחוטים סינטטיים, הוא חייב בציצית (הר צבי א, ט, ועוד רבים). אלא שלעניין ברכה, היו שחששו, ומחמת הספק הורו שלא לברך על ציצית שבבגד זה (ציץ אליעזר יב, ג). במשך השנים שעברו, ייצור החוטים הסינטטיים השתכלל מאוד. בעבר הם היו מאיכות גרועה ורק מפני מחירם הנמוך השתמשו בהם להכנת בגדים זולים, שלא חיממו היטב בחורף והזיעו בהם בקיץ. אולם בינתיים איכותם השתפרה להפליא, וכיום מכינים מהם בגדים איכותיים, שלעיתים אף נחשבים טובים מבגדים מחוטים טבעיים. לכן יש לברך על טלית מחוטים סינטטיים (כדוגמת דרייפיט). אמנם אם הבגד עשוי מיציקה של חוטים סינטטיים, כיוון שלא נארג כדרך הבגדים, מפני הספק עדיף שלא לברך עליו.[2]


[2]. יש אומרים שבגד שעשוי מחוטים סינטטיים פטור מציצית כדין עור, הואיל והיה אפשר לעשות אותו כיציקה אחת (מהר”י שטייף כח; אג”מ או”ח ב, א). ויש סוברים שהוא חייב אלא שמחשש לדעת הפוטרים הורו שלא לברך (צי”א יב, ג; אול”צ ב, ג). ורבים סוברים שאם הבגד הסינטטי עשוי מחוטים, דינו כבגד שצריך לברך עליו (הר צבי או”ח א, ט; הליכות שלמה (תפילה) ג, טז; מאמר מרדכי ימות החול ז, סז-סח; מלומדי מלחמה קיב, וכתב שכך היתה דעתו של הרב הנקין). אמנם על טלית רשת שעשויה מחוטים סינטטיים שלא נארגו כדרך חוטים רגילים אלא נוצרו במעין יציקה או לבידה, יש אומרים שאין לברך, כי דינה כדין עור, הואיל ולא נארגה מחוטים (להורות נתן ב, ג). אולם נראה שמעיקר הדין גם הוא חייב בציצית כשאר בגדים, ואין להשוותו לעור, שכן עור הוא יריעה אחת שהאוויר אינו עובר דרכו (אינו נושם), ואילו בבגד סינטטי זה האוויר עובר, ולכן דינו כדין בגד ארוג לכל דבר. וכ”כ אז נדברו ז, נב, ומלומדי מלחמה, שאפשר לברך עליו. אולם כיוון שרבים חששו לכך הואיל ולא נעשה כדרך הבגדים באריגה, עדיף שלא לברך עליו. ונראה שאם תעשיית הבגדים תשתנה, ודרך זו תהפוך לאחת הדרכים המרכזיות להכנת בגדים, אפשר יהיה לברך לכתחילה על בגד רשת יצוק.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן