ד – ראיית הציצית – הוצאת ציציות

בכוחה של מצוות הציצית להזכיר למקיים אותה את כל שאר מצוות התורה, וזאת מפני שהציציות נראות לאדם, ובכל עת שהוא רואה אותן הוא נזכר בה’ שציווה אותו על הציצית ועל כל שאר המצוות. שנאמר (במדבר טו, לט): “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם”. לפיכך, צריך להקפיד להוציא את הציציות מחוץ לבגדים כדי שייראו. וכך נפסק ב’שולחן-ערוך’ (או”ח ח, יא): “עיקר מצוות טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות”.

ואמנם בכתבי הקבלה מובא בשם האר”י שעל פי הסוד מקום הטלית קטן צריך להיות תחת הבגדים. ועל פי זה יש שפסקו למעשה, שצריך להסתיר את הטלית קטן ואת הציציות מתחת לבגדים. וכך נהגו הספרדים, שלא הוציאו את ציציותיהם מחוץ לבגד (יחו”ד ב, א).

אולם בעל ה’מגן-אברהם’ (ח, יג) באר, שדברי הקבלה נאמרו על בגד הטלית-קטן, שהוא צריך להיות מתחת לחולצה, אבל את הציציות עצמן ודאי שצריך להוציא החוצה כדי שייראו, וכפי שמבואר מפשט הפסוק, שנאמר: “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”. וכך כתב ב’משנה-ברורה’ (ח, כו). ואם לא הראה את ציציותיו, מסתפק בעל ה’מגן-אברהם’ אם יצא ידי חובתו. ורק למי שהולך בין הגויים ומתיירא להוציא את ציציותיו, התיר ה’מגן-אברהם’ להכניסן בתוך בגדיו, ובלבד שבזמן הברכה ומשך הילוך ארבע אמות יוציאן מבגדו.

ומורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל, ראש ישיבת ‘מרכז-הרב’, היה חוזר ומזכיר לתלמידים את דברי ה’מגן-
אברהם’, שצריך להוציא את הציציות החוצה כדי שיֵראו, ועל ידי כך יזכרו את כל המצוות.[1]


[1]. ביחו”ד ב, א, כתב שמנהג ספרדים שלא להוציא ציציות. והוסיף עוד מקורות באוצרות יוסף (מהרב דוד יוסף) א, כז. ומו”ר הרצי”ה בהדרכתו לתלמידים לא חילק בין אשכנזים לספרדים, אולם שמעתי מהרב דוד חי הכהן שליט”א, מגדולי תלמידי הרצי”ה, ששאל את הרצי”ה האם הדרכתו להוציא ציציות מחייבת גם אותו, שכן מנהג משפחתו, (דודו היה ת”ח חשוב ומנאמני ביתו של בעל ה’בן איש חי’), שלא להוציא ציציות. והשיב לו הרצי”ה, שאינו צריך להוציא ציציות. ועל פי זה הוא מורה לתלמידיו הספרדים שלא להוציא ציציות.

ונראה לענ”ד שיש מקום לומר שגם מנהג הספרדים שמוזכר בספרים מהדורות הקודמים, אינו נוגע כלל לציציות, אלא עיקר דברם היה על הבגד, וכיוון שהיו רגילים בארצות המזרח וצפון אפריקה לילך במין חלוק (ג’לביה), לא היה ניתן להסתיר את הבגד ולהוציא את הציציות, אלא היה צריך לבחור: או ללבוש את הטלית על הבגדים ולגלות את הכל כדברי השולחן ערוך, או להסתיר את הכל כדברי האר”י. ונהגו כאר”י להסתיר. אבל למי שהולך במכנסיים וחולצה, אין בעייה להסתיר את הבגד ולגלות את הציציות, ולקיים בזה את המצווה בהידור. וכך משמע מדברי האר”י בעצמו, שצריך להסתכל בציצית בכל שעה ובכל רגע (שער הכוונות ז, ג). ורק מפני שבמשך דורות, בעת שהלכו עם חלוק, נהגו להסתיר את הכל, רבים ממשיכים בזה גם היום, אף שמצד הדין נכון להראות הציציות.

מלבד זה, יש ערך עצום להוצאת הציצית, שעל ידי כך מביעים הזדהות עם התורה ומצוותיה, ומתוך כך זוכרים את המצוות לעשותם, כפשט הפסוק. ובמיוחד למי שנמצא בעבודה או בצבא עם ציבור שאינו שומר תורה ומצוות, יש חשיבות יתירה שיהיה בבגדו היכר שהוא מהדר במצוות, ואינו מתבייש לקיים מצוות גם בפני אנשים העלולים ללעוג עליו, ועל ידי כך יוכל ביתר קלות לעמוד בניסיונות. ואמנם מי שמייחד עצמו בלבוש חרדי עם כובע וחליפה פחות נצרך לזה, ואעפ”כ יש מעלה לייחד עצמו בלבוש שנצטווינו עליו בתורה.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן