גובה המזוזה בשליש העליון של הפתח, חוץ מהטפח העליון. עדיף לקבוע את המזוזה בתחילת השליש העליון. כלומר מודדים את גובה הפתח ומחלקים אותו לשלושה חלקים. בפתח שגובהו 2.10 מטר, יהיה כל שליש 70 סנטימטר, ואם כן יש לקבוע את המזוזה כך שכולה תהיה מעל 140 ס”מ מהרצפה.
צריך לדייק במדידה זו, הואיל ולדעת רבים אם חלק מהמזוזה יהיה בגובה של פחות משני שליש הפתח – המזוזה פסולה. במקרה שלא נעשתה מדידה מדויקת, עדיף לצאת מהספק ולקבוע את המזוזה מעט גבוה יותר, מפני שעדיף לוותר על ההידור של קביעתה בתחילת השליש העליון מאשר להיכנס לספק שמא היא פסולה (שו”ע יו”ד רפט, ב; ט”ז ונקה”כ).
הטעם הפשוט לכך, שעל ידי שהמזוזה בשליש העליון, העוברים בפתח רואים אותה ונזכרים באמונה. עוד אפשר לומר, שגם באדם ישנם שלושה חלקים: החלק העליון שבאדם הוא השכל, החלק השני הוא הלב והרגש, והחלק השלישי הוא המעשה. קביעת המזוזה בשליש העליון מסמלת את קביעת רעיונותיה של המזוזה בחלק העליון שבאדם, במחשבתו. וההידור שבקביעתה בתחתית השליש העליון מבטא את ההשפעה שצריכה להיות לרעיונות על הרגש והמעשה.[7]
כאשר הפתח גבוה מאוד, והשליש העליון מעל קומת אדם, יש לקבוע את המזוזה למטה מהשליש העליון, כי העיקר שהמזוזה תהיה בגובה שנראה לעיני הנכנס. ולכן בפתח שגובהו עד 2.70 מטרים יקבע את המזוזה בתחילת השליש העליון, שבאופן זה המזוזה מתחת לשני מטרים, ועדיין נראית לעיני הנכנסים. אך בפתח גבוה יותר, יקבעו אותה בגובה הכתף.[8]
לדעת רבים, מקום המזוזה הוא בשליש העליון חוץ מהטפח העליון, ומצווה לקובעה בתחילת השליש העליון. כ”כ רמב”ם (מזוזה ו, יב), נימוקי יוסף וכלבו, שו”ע (רפט, ב), דרך החיים (מקום קביעות המזוזה ב), יד הקטנה (ג, יא), בא”ח (ש”ש כי תבוא ז), קיצור שו”ע (יא, ה), גידולי הקדש (רפט, ה), ערוה”ש (י), מהרש”ם (ג, ריט), ועוד. ויש אומרים שגם בטפח העליון כשר, כי אין הלכה כרב הונא (רי”ף, סמ”ג עשה כג; רא”ש שם), ולכן אם קבעה בטפח העליון יקבע אותה שוב מתחת לטפח זה בלא ברכה. ויש סוברים שאין עדיפות לתחילת השליש העליון (רא”ש מזוזה י; יראים ת; ריא”ז, רבנו ירוחם). ובנקודות הכסף (רפט, ב) חיזק דעה זו, וכתב שכך הוא מנהג העולם. וכ”כ בתשובה מאהבה (ח”ג הערות ליו”ד עמ’ סד), ויד שאול (רפט, ד). לכן קראתי לקביעה בתחילת השליש העליון ‘הידור’.
מתחת לשליש העליון: לדעת רוב הפוסקים פסולה (ב”ח ד; ט”ז ג; ש”ך ד; מהרש”ם ג, ריט). אמנם יש סוברים שרק למצווה צריך לקובעה בשליש העליון, אבל בדיעבד גם מתחת לשליש העליון כשרה (רבנו מנוח וטור). לפיכך, אם קבעה מתחת לשליש העליון, יקבענה מחדש בלא ברכה (בא”ח ש”ש כי תבוא ח).
אם רק מקצת המזוזה ירד משליש העליון, לשו”ת תפארת זיו (א, או”ח ב) – כשרה, כי הולכים אחר הרוב. ולשו”ת תשובות לשואל טו, פסולה, וכ”כ כמה מאחרוני זמנינו (יבי”א ח”ב יו”ד כא; קונטרס המזוזה רפט, יח, ועוד).
[8]. בירושלמי מגילה (ד, יב), אם הפתח גבוה, קובע את המזוזה כנגד כתפיו. יש אומרים שהבבלי חולק בזה על הירושלמי (תוס’ מנחות לג, ב; אשכול כה; וכן משמע מרי”ף, רמב”ם ורא”ש שהשמיטו את הירושלמי), ויש אומרים לפי זה, שלעולם המזוזה צריכה להיות בשליש העליון של הפתח (מהרש”ם ג, ריט; העמק שאלה קמה, ג; דברי מלכיאל ג, עט; יבי”א ב, יו”ד כא). אמנם המרדכי (תתקסא) כתב שר”י היה מסופק אם הבבלי חולק בזה על הירושלמי, ולכן כשהפתח גבוה – יקבע את המזוזה באופן שתיראה לנכנס אף שתהיה מתחת לשליש העליון. וכ”כ לבוש ב, ט”ז (רפט, ג), ש”ך ד, ח”א (טו, יז), דה”ח, ערוה”ש י. וכ”כ רוב האחרונים. וכן נראה למעשה, שעיקר העניין שהמזוזה תיראה לנכנסים.
בדרך החיים (מקום קביעת המזוזה ב) כתב, שכל שהשליש העליון הוא מעל גובה כתפיו זהו ‘פתח גבוה’ שעליו דיבר הירושלמי, ובאבני נזר (יו”ד שעט) כתב שרק אם גבוה הרבה מעל כתפיו. וכתבתי למעלה כהצעתו של קונטרס המזוזה (רפט, כ), שעד גובה 2.70 מטר יקבע את המזוזה בתחילת השליש העליון. ויש מדקדקים כדי לצאת מהספק, לעשות סורג בגובה של כשני מטר וחצי, ובכך להפוך את הפתח לפתח בגובה רגיל (הרב מרדכי אליהו).