צריך לקבוע את המזוזה בתוך חלל הפתח. כאשר עובי הפתח רחב, יש לקבוע את המזוזה בטפח (7.6 ס”מ) הקרוב לחוץ, כדי שהמזוזה תכלול את כל הפתח והבית, וכדי שמיד בכניסתו יפגוש במזוזה (מנחות לג, ב; שו”ע רפט, ב). אבל אין זה מעכב, וכל שקבע את המזוזה בחלל הפתח – כשרה (רמ”א שם).
בעבר, היו שנהגו לעשות חקיקה במזוזת הפתח עבור המזוזה, וכיסו את המזוזה בזכוכית או בטיח. ונזהרו שלא להעמיק את החקיקה יותר מטפח, כי המזוזה צריכה להיות בפתח, ובעומק של יותר מטפח כבר אינה בפתח ופסולה (מנחות שם, שו”ע שם, ד). כשכיסו את המזוזה בטיח, הקפידו לעשות שם סימן כדי שיידעו הכל היכן היא נמצאת. ואם לא ניכר שיש שם מזוזה, אין יוצאים בה ידי חובה (יד הקטנה ג, כה; פת”ש רפט, ה).
קבע את המזוזה שלא בתוך חלל הפתח, כגון שקבע אותה בקיר החיצוני בטפח הסמוך לפתח – לדעת רבים אין יוצאים בה ידי חובה. השאלה מה עושים כאשר אין אפשרות לקבוע את המזוזה בחלל הפתח, כגון שהקיר עשוי מזכוכית או ממתכת דקה. הפתרון הוא לעבות את חלל הפתח על ידי התקנת מסגרת סביב הפתח כדי שהמזוזה תהיה בחלל הפתח. עוד פתרון, לחתוך מקום למזוזה בדופן הקיר צמוד לפתח. בדיעבד, כאשר לא ניתן לעשות זאת, יש לקבוע את המזוזה בקיר החיצוני צמוד לפתח מימין, אך כיוון שיש סוברים שאין יוצאים במזוזה זו, אין לברך על קביעתה.[11]
בדיעבד, אם קבע את המזוזה מחוץ לחלל הפתח, כתב הש”ך רפט, ג, שלטור ורמ”א כל עוד היא בטפח הסמוך לפתח – כשרה בדיעבד. ולנימוקי יוסף, רמב”ם (מזוזה ה, ח), ב”י ולבוש – פסולה. ויש להחמיר כמותם. והוסיף בשם דברי חמודות, שכאשר יש סכנה מחמת הגויים לקבוע את המזוזה מחוץ לדלת, ולפנים מהדלת אין מקום בחלל הפתח, יסמכו על הטור ורמ”א ויקבעו אותה צמוד לפתח מבפנים. ע”כ. דין זה נוגע כיום לקירות דקים מזכוכית או ממתכת, שבלית ברירה יקבעו את המזוזה בלא ברכה צמוד לפתח.
אמנם יש סוברים שגם לרמ”א בדיעבד אם קבע מחוץ לחלל הפתח – פסולה (שלחן גבוה ז), אולם רבים ביארו את הרמ”א כש”ך, ובשעת הדחק אפשר לסמוך עליהם. וכ”כ יד הקטנה (הל’ מזוזה ג, מנחת עני כ). ולערוה”ש (רפט, יג-יד) אף רמב”ם ונימוק”י מודים שאין זה מעכב בשעת הדחק. ולנשמת אדם (טו, א) אם יקבע את המזוזה על הצד החיצוני של המסגרת שסביב הפתח, בטפח הסמוך לחלל הפתח, לרוה”פ כשרה ולרמב”ם פסולה, אך אם קבעה על הקיר לכל הדעות פסולה. וכ”כ מקדש מעט (רפט, ט; גדה”ק ד), שבשעת הדחק אפשר לקבוע במסגרת הפתח שאינה בחלל הפתח. וכ”כ קיצוש”ע (יא, ט), ושבט הלוי (ג, קיא). אולם כתבו שמחמת הספק יקבענה בלא ברכה.
