המצווה לשאת כפיים חלה על כל הכהנים, בין צדיקים בין רשעים. לפיכך, גם כהן שחוטא באכילת מאכלים אסורים או בגילוי עריות ובשאר עבירות (חוץ מהעבירות שיפורטו בהמשך), חייב לעלות לדוכן. ואם ימנע עצמו מלברך, יוסיף חטא על פשע. וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות תפילה טו, ו): "שאין אומרים לאדם רשע, הוסף עוד רֶשַע והימנע מן המצוות".
ואין לתמוה איך כהן רשע יברך את ישראל, כי באמת ה' הוא המברך את עמו ישראל באהבה, וכדי שהברכה תתגלה בעולם, נצטוו הכהנים לבטאה בשפתיים. הכהנים נבחרו לכך, מפני שככלל, הם הקבוצה בעלת התפקיד המקודש ביותר בעם ישראל. אבל אין הברכה תלויה בצדיקותו הפרטית של הכהן המברך, אלא ברצון האלוקי לברך את עם ישראל (רמב"ם שם ז; עי' עולת ראיה ח"א עמ' רפג).
אבל אם חטא הכהן בחטאים הפוגעים בכהונתו, כגון שנשא גרושה או שאינו נזהר להיטמא למתים, אסרו עליו לעלות לדוכן. משום שאיסורים אלו נועדו לשמור על קדושתם המיוחדת של הכהנים, והחוטא בהם פוגע בכהונתו, ולכן קנסו אותו חכמים שלא יעלה לדוכן ושלא יעלו אותו לתורה בעלייה הראשונה המיוחדת לכהנים.
ואם יחליט לחזור בתשובה, עליו לגרש תחילה את אשתו, ולידור נדר על דעת רבים שיותר לא ישא נשים שאסורות עליו, ולאחר מכן יוכל לחזור לשאת את כפיו. וכן אם היה רגיל להיטמא למתים, עליו לקבל על עצמו ששוב לא יטמא למתים (שו"ע או"ח קכח, מ-מא).
כהן שעבד עבודה זרה נפסל מלברך ברכת כהנים, כשם שנפסל מעבודת בית המקדש (מנחות קט, א, ותוס' שם). אבל אם חזר בתשובה שלימה, יוכל לחזור ולשאת את כפיו (שו"ע או"ח קכח, לז).
ישנם פוסקים שמשווים את דינו של מחלל שבת בפרהסיא, היינו בפני עשרה יהודים, לדין עובד עבודה זרה, שאסור לו לעלות לדוכן (מ"ב קכח, קלד). אבל למעשה, על פי כמה טעמים, הורו רבים מגדולי הרבנים, שגם כהן שמחלל שבת יכול לעלות לדוכן. ראשית, מפני שלא ברור שאכן דין מחלל שבת כדין עובד עבודה-זרה. שנית, יש לחלק בין מחללי שבת בימינו למחללי שבת בזמנים שעברו. בעבר, כל מי שחילל שבת בפרהסיא, הפנה בכך עורף ליהדות תוך התרסה כנגד התורה והמצוות. אולם כיום, מחללי השבת אינם מתכוונים להכעיס, ואפילו אם הם מחללים שבת בפרהסיא, הם עושים זאת מחוסר אמונה ולימוד. ולכן כהן שמחלל שבת שלא במטרה לחלל את שם ה' ולפגוע בתורה, יכול לעלות לדוכן (ראו פנה"ל כשרות כט, 15).[5]
אבל כהן שמחלל שבת להכעיס, כל זמן שלא חזר בתשובה, הרי הוא כעובד עבודה זרה ופסול לעלות לדוכן.
[5]. בנוסף לטעמים שהובאו למעלה, והובאו בהרחבה בפניני הלכה כשרות כט, 15, וכן לעיל ב, 10, לעניין נשיאת כפיים יש טעם נוסף, שאם לא ישאו כפיהם – יש חשש שבניהם יחשבו שהם אינם כהנים ויינשאו לפסולות לכהונה, וכ"כ בשו"ת אחיעזר (ח"ד ג), וכך מובא בשם האדר"ת. גם באג"מ (או"ח א, לג), כתב, שמעיקר הדין מחלל שבת אינו פסול לעלות לדוכן.