אמרו חכמים (ברכות ס, ב): “הנכנס לישן על מיטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע, ואומר ברוך המפיל חבלי שינה וכו'”. וכן אמר רבי יהושע בן לוי: “אע”פ שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצווה לקרותו על מטתו”. וסמכו דבריהם על הפסוק (תהלים ד, ה): “אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה” (ברכות ד, ב).
רבי יהושע בן לוי היה נוהג להוסיף לומר לפני שנתו את המזמורים: “יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן” (תהלים צא), “ה’ מָה רַבּוּ צָרָי” (שם ג), שהם מועילים כנגד המזיקים (שבועות טו, ב). ורבים נוהגים כמותו. במשך הדורות נהגו רבים להוסיף עוד מזמורים ופסוקים ותפילות, וכיוון שמדובר בתוספות מאוחרות, יש במנהגים אלו הבדלים בין נוסחי העדות. ויש אומרים שטוב לומר גם את פרשת “והיה אם שמוע”, ויש אומרים שטוב לומר את שלוש הפרשות.[1]
לסיכום, על פי תקנת חכמים צריך לומר לפני השינה את פרשת ‘שמע’ וברכת ‘המפיל’, אבל את שאר המזמורים אין חובה לומר, אלא שרבים נוהגים לאומרם על פי מנהגו של רבי יהושע בן לוי, שהיה מוסיף מזמורים כדי להגן מפני המזיקים (עי’ מ”א רלט, ב).[2]
יש מדקדקים לומר את ברכת ‘המפיל’ סמוך לשינה, אחר ‘שמע’ וכל שאר הפסוקים. ולמנהג המקובלים מקדימים ברכת ‘המפיל’ ל’שמע’ ושאר הפסוקים. ומי שחושש שירדם, יתחיל ב’שמע’ ו’המפיל’, וכך יהיה בטוח שיספיק לומר לפני שירדם את מה שתיקנו חז”ל (עי’ מ”ב רלט, ב).
[2]. בברכות ה, א: “אמר רב נחמן: אם תלמיד חכם הוא, אין צריך (כי לימודו משמרו). אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון (תהלים לא, ו): בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה’ אֵ-ל אֱמֶת”. הרי”ף ורא”ש הזכירו שת”ח אינו חייב. אבל הרמב”ם ושו”ע לא הזכירו זאת, ומשמע שלדעתם גם ת”ח חייב. ואולי מקורם מהירושלמי (פ”א ה”א) שמספר על תלמידי חכמים שהיו רגילים לקרוא ק”ש כמה פעמים כדי להירדם מתוך ק”ש. ומ”מ לגבי הפסוקים הנוספים, שאין חובה לאומרם, נראה שת”ח יכול להעדיף ללמוד לפני שנתו בספר או במחשבה, ומתוך כך להירדם. ובכה”ח רלט, א, כתב שבסדר ק”ש עפ”י האר”י נעשה תיקון, וגם ת”ח צריך לאומרו.
