פרק ב – נטילת ידיים לסעודה

א,א – טעם הנטילה לרש"י ורבותיו בפסקה השנייה העוסקת בטעם הנטילה, חיברתי בין הטעם של רבותיו של רש"י, שהוא מחשש שידיו נגעו בטומאה, והטעם של

ב,א – האוכל ביד אחת כתב במ"ב קנח, ד, בשם אחרונים, שגם מי שאוכל בידו אחת בלבד, צריך ליטול את שתי ידיו, שמא יגע גם

ג,א – הנוטל אצבעותיו מברך כתבתי שגם הנוטל אצבעותיו מברך. וכך משמע מכל הפוסקים שכתבו שבשעת הצורך אפשר להקל בזה, ולא כתבו במפורש שלא יברך

ה,א – שאין חובה ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה בנוסף למ"א ודברי חמודות המובאים במ"ב קנח, כ, שכתבו שבפועל נוהגים שלא ליטול ידיים לדבר שטיבולו

ו,א – על איזו כמות צריך ליטול – פירוט הדעות השונות הסברה שרק על כביצה יטול ידיים מבוססת על דברי הרוקח, ויסודה בדעת רמב"ן ורשב"א

ז,א – טעם לשפע מים מרן הרב בעין איה לשבת סב, ב, מבאר ששפע המים מבטא את זה שאין כאן רק הסרת המיאוס, אלא גם

ח,א – מדוע הנטילה מבקבוק בדיעבד בפשטות, גם אם המים אינם זורמים על ידו ברציפות, כל שהרטיבות נשארת על היד, השפיכה הבאה ממשיכה את השפיכה

ט,א – הטובל ידיו במקווה או במי ים מברך 'על נטילת ידיים' הטובל ידיו במקווה, לשו"ע קנט, כ, מברך "על נטילת ידיים". והרמ"א העיר שצריך

י,א – כאשר יש פלסטר על חלק מהאצבעות צריך ליטול ברביעית כפי המבואר בהלכה יא, צריכים ליטול את הידיים פעמיים, שבפעם הראשונה יוצאת הטומאה מהיד

יא,א – טעם לנטילה השנייה לדעת רוה"פ וביניהם: רא"ש, תוס', רמב"ם, סמ"ג ושו"ע קסב, ד, אם נטל בפעם הראשונה ברביעית, כיוון שטיהר את ידו ואת

יב,א – שאין טומאה במים שעל הידיים לפני הנטילה ואחר הניגוב הקדמה: אין מים נטמאים מן היד אלא בשעת הנטילה לצורך אכילת פת, אבל המים

יד,א – שאסור להפסיק בדיבור בין תחילת הנטילה לסיום הניגוב כתב בדרושי הצל"ח דרוש ד, שיש להיזהר שלא לדבר בין הנטילה לברכה, ואם הפסיק, אינו

טז,א – המתפנה באמצע הסעודה כתב בשו"ת הרשב"א (א, קצב-ג), אם נגע במקומות המכוסים, צריך לחזור וליטול ידיים בברכה. וכ"כ באוהל מועד. וכן פסק בשו"ע