יב – דקדוקים בעת הנטילה

פורסם בקטגוריה פרק ב - נטילת ידיים לסעודה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-02-12/

יב,א – שאין טומאה במים שעל הידיים לפני הנטילה ואחר הניגוב

הקדמה: אין מים נטמאים מן היד אלא בשעת הנטילה לצורך אכילת פת, אבל המים שרוחצים בהם את הידיים לפני הנטילה, אין עליהם טומאה, כפי שכתבתי בהלכה. וכך משמע בפשטות משו"ע קסב, ב, וכ"כ בבאו"ה 'הנוטל'. ובדומה למה שכתב הרמ"א קס, יא: "מי שלא נטל ידיו ונגע במים, לא נפסלו אותם מים לנטילה". אמנם היו שהחמירו בזה, ויש שניסו להסבירם, שהואיל והחליט ליטול ידיים, נעשו אותם המים שעל ידו טמאים, וכיוון שלא באו אל ידו בנטילה, יש לנגבם תחילה (הובאו דבריהם בפס"ת קסב, ו, 36. ועיין בפס"ת קס, יח, קסב, א). אבל העיקר למעשה שאין מים אלה טמאים, ואין צריך לנגבם.

וכן אחר ניגוב הידיים, נסתיימה טהרת הידיים לכל הדעות, ואם יגע בהם אדם אחר, אפילו היו ידיו רטובות, אינן מטמאות את ידיו של זה שנטל. וכפי שכתב במ"ב קסב, נו. וכ"כ בפס"ת קסב, יא (אמנם הזכיר שיש נוהגים להדר ולהחמיר במשך כל הסעודה שלא לנגוע בידיים של מי שלא נטל ידיו, ובמיוחד כאשר יש רטיבות בידיים).

יב,ב – הזהירות מטומאה שבמים שעל הידיים בתוך תהליך הנטילה

ביארתי בהלכה (עפ"י שו"ע קסב, ד), שאם נטל ידו בפחות מרביעית, ונגעה אח"כ ידו הרטובה בידו השנייה, שתי ידיו נטמאו, ואינו יכול לטהרם בנטילה נוספת, מפני שאין הנטילה השנייה מטהרת אלא את אותם המים הראשונים שנטמאו תוך שטיהרו את היד, אבל מה שנטמא בדרך אחרת (ממגע בידו השנייה או ביד חבירו), אינו נטהר על ידי מים שניים.

ויש מקום לבאר שתהליך הסרת הטומאה מורכב, וכיוון שמטפלים בהסרת הטומאה, היא מתגברת ומתעוררת לעמוד על נפשה, וכדרך שהעושה פרה אדומה נטמא. וכן המים הראשונים שנטלו בהם את היד (כשאין בהם רביעית, ולראב"ד אפילו כשיש בהם רביעית), אף שהצליחו להסיר את הטומאה מהיד, מ"מ הטומאה נשארת בהם. אולם כיוון שאין ברירה, שהרי הם היו מוכרחים למסור עצמם כדי לטהר הידיים, יש להם דרך להיטהר על ידי הנטילה השנייה. אבל טומאה שהגיעה אליהם שלא בהכרח, היינו מיד אחרת, טימאה אותם באופן שאינם יכולים יותר להיטהר, וצריך לנגב את הידיים  ולהתחיל את תהליך הטהרה מחדש.

יב,ג – נטל ברביעית ונגעה בהם ידו של חבירו שלא נטל ידיו

נחלקו הפוסקים במקרה שכבר נטל את ידו ברביעית או בפעמיים, ואח"כ נגעה ידו ביד של חבירו או בידו האחרת. י"א שהואיל וכבר גמר לטהר את ידו, שוב אינה נטמאת כלל (דעת שו"ע לפי הגר"ז, כמובא בשעה"צ לט, מפורשת לעניין נטילה ברביעית, וכ"כ בתפארת ישראל ידיים ב, כז, אף לעניין נטל ידו פעמיים)[1] וי"א שגם אם נטל ברביעית או בפעמיים, שהמים על ידו טהורים, כל זמן שלא ניגב אותה לא נגמרה טהרתו לגמרי, ואם נגע בה אחר או שנגעה ידו הנטולה בידו השנייה שעוד לא נטולה – נטמאה (רמ"א קסב, ו, מ"א). וכן נוהגים, אלא שאם כבר בירך ואח"כ בא לתקן עצמו וליטול שוב, לא יחזור לברך, הואיל וי"א שכבר יצא ידי חובתו (ח"א, מ"ב מט, הלכה ברורה קסב, יז-יח).

וכאשר הוא צריך לחזור וליטול ידיו, לרמ"א עליו לנגבן תחילה (וכן דעת לבוש ומאמ"ר, כמבואר בשעה"צ לח). וי"א שאין צריך לנגבן אלא די בנטילה נוספת (מחה"ש אליבא דמ"א), וי"א שאם נגע בהן אחר צריכות ניגוב, ואם ידו אחת נגעה בחברתה – אין צריך ניגוב (פמ"ג אליבא דמ"א, כמובא בשה"צ לו). וכפי שכתבתי לעיל, אחר שניגב את ידיו, לכל הדעות כבר אין הידיים נטמאות.

יב,ד – האם יש מקום לנגב את ידית הכלי

הסברה העיקרית שאין צריך לנגב את הידיות, מפני שעוד לא התחיל ליטול, והנגיעה אז אינה מטמאה את המים. ואפילו כשהוא אוחז את הכלי ביד שמאל ונוטל את יד ימין, יד שמאל אינה מטמאה את המים, מפני שהנטילה שלה עוד לא החלה. ואחר שנטל את היד בפעמיים או רביעית, כבר נסתלקה הטומאה מהיד, ושוב אינה מטמאה את הידית. וכך דעת מ"ב קסב, מט, ושעה"צ מא. וכתב שכך משמע מהאחרונים, ומהם: מחצית השקל על מ"א סעיף י, ושועה"ר יג. וכ"כ להקל בשו"ת בית דוד או"ח עד. וכך משמע בבא"ח שמיני יז, שאפשר לסמוך על המקילים. וכ"כ בהרחבה בהלכה ברורה קסב, כ. אמנם כתב במ"ב שם, שאם יטול את ידו פעם אחת בפחות מרביעית, ואח"כ יגע בידית, המים שעל הידית יהיו טמאים (כמבואר במ"א קסב, י, על פי דברי חמודות).

ויש מעט פוסקים שהחמירו לנגב את ידית הכלי – פתחי תשובה, שלחן שלמה, וכ"כ כה"ח קסב, כז. וסברתם, שהואיל והוא עומד ליטול את ידיו, גם המים שלפני תחילת הנטילה נטמאים מהיד. ויש לציין שמשעה"צ מא, שכתב את דעתם, משמע שהם סוברים שרק לכתחילה יש להחמיר בזה. ובפס"ת קסב, ה, וקסב, יג, ביאר את סברת המחמירים, אמנם אף הוא מסכם שהעיקר להלכה כדעת המקילים.

ובסידור בעל התניא בהל' נט"י ו' כתב לנגב את היד יפה קודם הנטילה, כי הרטיבות שעליה טמאה ויש לנגבה לפני כן. ולכאורה מה יעזור לנגב את היד בלא לנגב את ידית הכלי. אלא שנראה להסביר, שהוא סובר לשיטתו (שועה"ר קסב, י) שאחר שנטל ידו כהלכתה, ברביעית או פעמיים, שוב אינה נטמאת מנגיעה ביד השנייה שאינה נטולה, וק"ו שאינה נטמאת מנגיעה במים שעל ידית הכלי. אולם לפני הנטילה, הואיל והוא נוטל את הנטלה כדי ליטול את ידיו, יש לחוש שהמים שעל ידו נטמאו, ולכן צריך לנגב את המים הללו. וכ"כ בתפארת ישראל (ידיים ב, כז), שאחר שנטל ידו פעמיים שוב אינה נטמאת במגע בידו השנייה שעוד לא נטלה. וכן מובאת סברה זו בשם החזו"א, שאחר שגמר לטהר ידו, אינה נטמאת אם תיגע במים טמאים (כה, יב, בפס"ת קסב, 74).

לפיכך, הרוצה להחמיר על עצמו יכול להסתפק בניגוב היד בלבד לפני הנטילה. ואף שכתבנו להלכה שנכון להחמיר, שכל זמן שלא טיהר את שתי ידיו, אם תיגע יד בחברתה תטמא אותה ויצטרך לנגב אותה מחדש כדי לטהרה (כדעת מ"א קסב, יא), ושלא כדעת שועה"ר ודעימיה. כאן יש ספק נוסף, שלרוה"פ המגע במים שעל הידית אינו גורם כלל לטומאה, שכן מדובר במגע או לפני תחילת הנטילה או אחרי שכבר נטל את היד פעמיים, יש להקל. שכן אפילו בספק אחד בדרבנן הלכה כמיקל, ק"ו כאשר רוה"פ מקילים, וק"ו כאשר יש כאן ספק ספיקא להקל.

יב,ה – במקום שרבים נוטלים ידיהם

בשו"ת ארץ צבי ל"ה כתב שבמקום שנוטלים בו הרבה אנשים, יש לחשוש שמא אחד מהם לא נזהר ונטל את ידו בפחות מרביעית לסירוגין, ונמצא שהשאיר על הידית של הכלי מים טמאים מידו, ולכן כתב שצריך לנגב את הידית לפני הנטילה. אלא שיש להסתפק האם אכן אירע כך, שמישהו נטל שלא כדין. ועוד, שיש לפקפק אם הטומאה עוברת מהמים שהשאיר הקודם לזה שבא אחריו, שאולי הטומאה שעל היד פוגעת רק בזה שנוטל בעצמו ולא בזה שאח"כ יטול ידיו ויגע באותם מים. ולכן הרבה פוסקים כתבו שאין צריך להחמיר בזה. וכ"כ בהלכה ברורה קסב, כ, וכ"כ על פי דין בפס"ת קסב, יג, אלא שכתב שנכון להקפיד בזה.

ואם ינגב ידו לפני נטילתה, ואח"כ יטול אותה פעמיים ברביעית, כבר למדנו שלשועה"ר ועוד פוסקים, גם אם יגע ביד חבירו לא ייטמא, ק"ו שנגיעה בידית הכלי שיש עליה מים ממי שלא נטל כהלכה לא תפסול את נטילתו.

יב,ו – נטל פעם אחת בפחות מרביעית – המים טמאים

כתב בשו"ע קסב, ח, שאם נטל ידו פעם אחת בפחות מרביעית, ושפשף ידו בראשו או בכותל כדי לנגבה, ונותרו על הכותל או הראש מים מידו, ואחר שהפסיק לנגב בהם את ידו חזר ונגע באותם המים, טמאו המים הללו את ידו. ונחלקו מה הדין אם ניגב אותם במגבת שנותרה בעטיים רטובה, טופח על מנת להטפיח, ואח"כ נגע שוב במגבת. לדעת הט"ז ז', כיוון שהמים נבלעים במגבת, אין שייך בהם נגיעה, והנוגע במגבת אינו נטמא. ולדעת מ"א ס"ק טז, נטמא.

וכתב במחצית השקל, שלפי המ"א, במקום שרבים ניגבו ידיים, אם יש מי שלא נטל כהלכה, שלא נטל פעמיים או ברביעית או שהיתה חציצה בידו, יש לחוש שהנוגע במגבת הזו (שיש בה טופח על מנת להטפיח), מטמא את ידיו. אמנם בחזו"א (כה, יב) חולק לעניין נטילה ברביעית, שלדעתו, גם אם היתה חציצה שפסלה את הנטילה, מ"מ המים אינם טמאים, כי היתה בהם רביעית. אולם לגבי שאר הדברים לא חלק, וא"כ למ"א, אם המגבת רטובה בטופח על מנת להטפיח, ויש לחוש שהיו שנטלו פעם אחת בפחות מרביעית, הנוגע בה לפני גמר הניגוב, מטמא את ידיו וצריך לנגבם וליטלם מחדש (פס"ת קסב, יד).


[1]. משועה"ר קסב, ח, וי, אפשר להבין שדווקא אחר שפיכת רביעית, שוב אין היד נטמאת. ובתפארת ישראל כתב שגם אחר שנטל את ידו פעמיים, שוב אינה נטמאת. ומ"מ למעשה, בשני המקרים אם טעה ובירך, אע"פ שצריך לחזור ליטול ידיו כדעת המחמירים, לא יברך, מחשש לדעת המקילים.
פורסם בקטגוריה פרק ב - נטילת ידיים לסעודה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן